מאמר לפרשת וירא

מאת: מנחם ב"ר רחמים צדוק

"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"

"והזכיר 'חלילה לך' שתי פעמים כנגד שתי המידות, מדת רחמים ומדת הדין, ואמר 'חלילה לך' אפילו במידת הדין להמית צדיק עם רשע, שאם כן יהיה כצדיק כרשע ותבטל הבחירה והעבודה, ותרבה הכפירה בעולם". [רבנו בחיי]

לעיל מפסוק קשה זה, נאמר ירידה ביחס לה' כאומרו "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה" ופשוט לנו שאין כאן ירידה מקומית ביחס לה' יתברך, אלא מעצם ההזדקקות להתגלוֹת בקרב בני האדם העושים עוולה ולדון אותם כפי רשעם, נחשבת לו לירידה כביכול מהוד רוממותו. "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה" – "אֶתְגְּלֵי כְּעְן וְאַדוּן" [אונקלוס] כלומר – ההתגלוּת כדי לדון בני אדם בהקשר זה, הינה ירידה ביחס אליו. ומפנייתו של אברהם אנו למדים, את הקושי שלו להתמודד עם שאלות קשות העשויות להיות מופנות אליו מקרב אלו אשר קיבלו כבר על עצמם את דרכו של אברהם בָּאֶמוּנָה, וכעת עליו להשיב על השאלות אשר הוא רואה בהם את חילול ה'. והקשר בין הדברים האמורים כאן הוא שבני אדם עלולים לאבד את אמונתם עקב מחשבה שחלילה אין צדק בעולם, כגון:

"וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע – מעותד למקרה, אם יקרה שיימצא איזה צדיק בתוך הרשעים". [ספורנו] ומזה חשש ביותר אברהם שכבוד ה' יתחלל בקרב הבריות בכך שיפנו עורף לה' יתברך חלילה, בגלל הספק המתגנב ללב, שמא אין משפט צדק בעולם.

והתשובה נִתְּנָה מיד לאברהם בהמשך הפרשה. שאכן, החרבת עיר שלמה על כל יושביה צדיקים כרשעים מעידה לכאורה על הנהגה לא צודקת, והרי זה לא ייתכן שכן, "קושטא אינון דינך" מתרגם אונקלוס, ופירושו – 'אמת הדינים שלך', ושופט כל הארץ, משפטיו צדק ואמת. והתשובה המתקבלת מאיתו יתברך לאברהם היא:  כשאין במקום מושחת שכזה לכל הפחות מניין של עושי רצונו, יש לאבדו מן העולם. ואם בכל זאת נמצא איזה 'צדיק בסדום', מה יש לו לחפש שם?

גם כשהקב"ה מדבר עם אברהם, כביכול, נחשב הדבר כירידה ביחס אליו יתברך, שהרי בפרשה הקודמת לאחר שהתבשר אברהם על לידתו העתידית של יצחק, עם סיום דברי ה' אליו נאמר "וַיַּעַל אֱ-לֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם" [בראשית יז כב] להיכן שירד משם הוא עלה, מכאן תלמד, שכל זמן שהיה הדיבור עם אברהם מאת ה' ית', נחשב לו כירידה מעצם ההתראות עם בן אדם גם אם הוא מהשלמים ביותר. על אחת כמה וכמה כשיורד הקב"ה יתעלה, כדי להכות בחרב נוקמת בבני אדם אשר השחיתו וביזו צלמם, תהיה זאת לכאורה ירידה ביחס לכבוד ה' יתעלה.

ובעניין זה כתב המורה:

"… 'ירד ועלה', הירידה והעלייה שני שמות מונחים בלשון העברי לנחיתה ולסליקה, וכאשר נעתק הגוף ממקום מסוים למקום נמוך ממנו, אומרים 'ירד', וכאשר נעתק ממקום מסוים אל מקום גבוה מאותו המקום אומרים 'עלה'. ואחר כך הושאלו שני שמות הללו לרוממות ולגדולה, עד שאם הושפלה מעלת האדם אומרים ירד, ואם רמה מעלתו בגדולה אומרים עלה, אמר יתעלה, "הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה" [דברים כח מג] ואמר, "וּנְתָנְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" [שם כח א] ואמר, "וַיְגַדֵּל ה' אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" [דברי הימים א כט כה] וכבר ידעת ריבוי שימושם  'מעלין בקודש ולא מורידין'… ולפי שאנחנו, מקהלות בני האדם, בשפל השפלים במקום  ובמעלת המציאות ביחס לסובב אותנו, והוא יתעלה נעלה על כל נעלה באמיתת מציאות וגדולה ורוממות, לא עליונות מקום, ורצה יתעלה במה שרצה  להגיע מדע מאתו ושפע נבואה על אחדים ממנו, אז קרא, 'ניחת' החזון על הנביא, או השראת השכינה במקום מסוים, 'ירידה', וקרא הסתלקות אותו המצב הנבואי מן האדם, או סילוק השכינה מן המקום – 'עליה'. אם כן כל ירידה ועליה שתמצאם מיוחסים לבורא יתעלה, אין הכוונה בהם אלא עניין זה.

וכן אם חלה מכה על אומה או על אקלים, כפי רצונו המוקדם, אשר מקדימים ספרי הנבואה לפני תיאור אותה המכה, שאותם האנשים פקד ה' מעשיהם, ואחר כך הביא עליהם את העונש, הרי הוא מכנה גם את העניין הזה ב'ירידה'. מפני שהאדם קל מכדי שייפקדו  מעשיו ויוענש עליהם אלמלי הרצון. וכבר נתבאר זה בספרי הנבואה, ונאמר, "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" [תהלים ח ה] רומז לעניין זה, ולפיכך כנה את זה בירידה אמר, "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם". [בראשית יא ז] "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל" [שם יא ה]  וכל העניין הוא חלות  העונש באנשי העולם השפל. אבל העניין הראשון, כלומר: עניין החזון וההיעלות, רבים הם: "וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם" [במדבר יא יז] "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" [שמות יט כ] "יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" [שם יט יא] "וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱ-לֹהִים" [בראשית לה יג] "וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם" [בראשית יז כב]  אבל אָמְרוֹ, "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים" [שמות יט ג] הרי הוא מן העניין השלישי, נוסף על היותו גם עלה אל ראש ההר אשר חנה עליו האור הנברא, לא שה' יתעלה יש לו מקום שעולים אליו או יורדים ממנו, יתעלה מדמיונות הסכלים לעילא לעילא". עכ"ל.

*עלייתו של מנהיג או ירידתו מהשלטון, מחייבת את המחשבה שמלכות ה' היא בכל מָשָׁלָה, וכל שלנו נותר זה רק להאמין ולקוות שהכל לטובה, וסוף הצדק לבוא ויתקדש שם שמיים בעולם ובקרוב, אמן.