
מארי חיים כסאר זצ"ל
הרב חיים כסאר (תרס"ה, 1905 בערך – כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח, 21 בדצמבר 1997) היה ראש ישיבות בית אלשיך ובית שרעבי שבתימן ומחבר פירוש "שם טוב" על הרמב"ם.
בתימן
נולד בצנעא לשמואל כסאר. בהיותו כבן 4 עבר עם משפחתו מצנעא לעיר בית עדאקה שם התחיל לעבוד כצורף ולמד כעשרים שנה לפני רב העיר, הרב דוד מזעקי, שממנו למד את רוב חוכמתו. בהמשך היה אורג חגורות ומלמד תינוקות. כשנה לאחר פטירת רבו, בשנת 1929 בערך, חזר הרב חיים לצנעא עם משפחתו ולמד תורה כשנתיים-שלוש לפני הרב יחיא קאפח. נתמנה לעמוד בראש ישיבת בית אלכסאר שהייתה שייכת למשפחתו מדורי דורות, אולם עזב אותה עקב הפיכתה לישיבה דרדעית (בסיוע חלק מבני משפחת כסאר שהיו דרדעים). לאחר מכן היה ראש ישיבת בית אלשיך ורגיל היה לתת בה שיעורים מדי לילה ולפנות בוקר.
למד בצוותא בשעות הבוקר עם ראשי ישיבת "בית אלשרעבי", הרב אהרן הכהן ובנו הרב אברהם הכהן ורבנים נוספים. בתחילת שנת תש"ד, כשנתפנתה משרת ראש הישיבה החל לשמש כראש הישיבה שם.
בארץ ישראל
עלה ארצה בעלייה הגדולה בשנת 1949 והתגורר בירושלים. התפרנס כסופר בבית הדין בירושלים. בעיני רבים בעדה התימנית נחשב לגדול חכמי תימן שבדור.
הרב כסאר החשיב את שיטת הלימוד התימנית. הוא טען שלא מצא בארץ ישראל תלמידי חכמים שישוו ברמתם התלמודית לרבותיו שבתימן, אף על פי שהכיר את גדולי הרבנים בירושלים.
הרב היה רב בית הכנסת הגורל בירושלים. כינויו היה "חיים אלגמרן" על בקיאותו ואהבתו לגמרא.
השקפתו על הקמת מדינת ישראל הייתה חיובית. הוא נהג לומר הלל ביום העצמאות ולאחר התפילה ערך סעודת מצווה עם שירה והלל לקב"ה על הקמת המדינה. פסק שגם בני הישיבות מחויבים להתגייס לצה"ל ואף יותר מכל אזרח אחר, היות שזכות התורה מגינה עליהם. פסיקתו זו צונזרה בידי עורכי ספרו "החיים והשלום" ופורסמה בספר "אתחלתא היא"[3]: "דע שחייבין הכל לצאת אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכל שכן בני הישיבה, דמלחמת ארץ ישראל מצווה היא וחובה היא לכל. ואדרבה, לא בחרה התורה אלא בהם שזכות התורה מצלת אותם… כדי שיהו נוצחים במלחמה על אויביהם, ומצוה גדולה הם עושים ובכל מקום אשר יפנו יצליחו". הוא כאב את המצב הרוחני במדינת ישראל, ואולם פסק עם זאת שחובה לעלות לארץ.
הרב כסאר הלך לעולמו בשנת 1997. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.
ספריו
החיים והשלום – שו"ת
קיץ המזבח – על התורה
שם טוב – פירוש על משנה תורה לרמב"ם
דרך החיים – ליקוט מספריו בעניין מצוות תלמוד תורה ודרכי לימוד, מכון מרא"ה, קריית ספר ה'תשע"א
מתוך אתר ויקיפדיה
שקר וכזב. מארי חיים הדגיש שאמירת הלל היא משום הנס וההצלה ליהודי תימן וכלל לא משום הקמת המדינה שלא ראה בה כלום. ראה בסוף ספרו קיץ המזבח, מילים כדרבנות שסותרות את כל מהות השקפת הציונות הדתית, וראה עוד באתר יד מהריץ בתגובתו של הרה"ג איתמר חיים כהן שליט"א. ראה שם גם מה היתה דעתו על הצבא כשהתברר לו עד כמה הפריצות שם. בכל אופן להביא סימוכין לגבי הליכה לצבא מיהודי קדוש שלא הכיר בצורתא דזוזא ומעולם לא הוציא ראשו ומחשבתו מעבר לד' אמותיו, זה ביזוי התורה והקודש, וכל מי שרק זכה לדרוך על מפתן ביתו יודע על מה אני מדבר.
בקשר לשאלה בענין משפחתו. כן, יש לו בת וחתן הי"ו ושלשה נכדים ועוד נינים כ"י
יש לכבוד המארי עוד צאצאים בחיים מישהו שקשור למשפחה?
כן, הרב ינון חן , ממעלה אדומים