מארי חיים סינוואני זצ"ל

מורי חיים יחיא סינוואני (אוקטובר 1897 – מרץ 1979; ט' בתשרי ה'תרנ"ח – כ"ז באדר ה'תשל"ט) היה דיין ומקובל, אב בית דין מחוז שרעב וסינואן שבתימן.

ביוגרפיה
נולד בעיירה סנואן (סמוך לעיר תעז) בערב יום הכיפורים ה'תרנ"ח. למד אצל אביו ובהמשך בעיירה ג'בל צבר. קיבל סמיכה לרבנות בגיל 17 על ידי הרב שלמה בן יוסף טביב ולמד עמו קבלה. הוא קיבל מרבו מסורות בעל פה בתורת האר"י. לרבו המובהק נחשב הרב יעיש מוסא קורין מ"כפר המקובלים" מועציירה, שלימדו גם קבלה מעשית.

רבנותו בתימן
בגיל שמונה עשרה נשא אישה, וזמן קצר אחר כך הציעו לו רבותיו משרת דיינות, אך הוא סירב לקבלה. בשנת תרפ"א הוצע לו, לאחר מות רבותיו, לכהן כרבה של סנואן וסביבותיה, והוא קיבל את ההצעה.

בהיותו רב של מחוז בשרעב, נהג להסתובב בעיירות ובכפרים ללמד ולפקח על הדיינים והשוחטים. חיבר פיוטים וספרים. לאחר שסבל משבר, לא היה יכול יותר להסתובב בין הקהילות במחוז ולכן עבר לעדן. רבני העיר, הרב סאלם יעקב מנחם והרב יחיא אברהם, מינו אותו לחבר בית הדין שם. בשהותו שם עבר ניתוח שבר.

בשנת ה'תש"ו הוקם ליד עדן מחנה עולים בשם "גאולה" (מחנה חאשד) בעזרת הג'וינט והסוכנות היהודית שבארץ ישראל. הרב סינואני עבר לשם ומונה לנציג יהודי שרעב במועצת הפליטים. עקב ריב על סמכויות פירקה מנהלת המחנה, ד"ר אולגה פיינברג, את מועצת הפליטים, ומינתה רב מטעמה שישמש כדיין המחנה. היא התלוננה על הרב סינוואני ועל רבנים אחרים בפני השלטונות הבריטיים, והם נשפטו ונקנסו. מאז כליאתו, נהג להסתגר והפסיק לכתוב שירה

נאום בנו יחיא אני זר בן זרים / ועוינים לי רחוקים גם שארים.
דברם בי כמו חרב שלופה / ואין איש יחשוב זאת לחרפה.
בכן אשב אחשב מה הנסיבה? / ומסקנתי: הרי שילום לחובה.
— שירו האחרון, בעקבות כליאתו. שירת ישראל בתימן חלק ג' עמוד 290

העלייה לישראל
הרב סינואני עלה בשנת תש"ט (1949) וסירב לכהן כרב. התגורר ביהוד, שם התפרסם כפועל ישועות ולימד בביתו תלמידים.

אברהם לוי כותב שהוא סבר שמדינת ישראל מכבידה על צער השכינה ועל כן סירב לבקר בירושלים[4]. לעומתו, הרב יצחק דדון שראיין את בנו, בתו, חתנו, נכדו ועוד, כותב בשמם שהוא היה ציוני, התייחס למדינה בחיוב, חגג את יום העצמאות מדי שנה כולל אמירת הלל ושפעמים רבות אמר שהוא מצטער על שאינו יכול להתגייס לצה"ל. עוד סיפרו שכיבד מאוד את הרב קוק והרב שלמה גורן

מורשתו
אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא ביקש את שמות החללים, התפלל על כל אחד מהם ובכה, תוך שהוא שואל מה נקבל תמורתם. הוא נטמן בבית העלמין ביהוד. על קברו נכתב: "סניגורם של ישראל".

באחד משיריו הוא משבח את עזיבת הגלות והעלייה לארץ ישראל ואף צופה כי יום הגאולה קרב, וכך הוא כותב:

"הנה ה' בא, בא הדור בלבושו. בחרב נוקמת על אויב לרטשו. לנקום דמי עמו ישראל קדשו.
חרב לא תרגיעי לשוב אל נדנך. עד אויב תבקיעי ותרוי צמאונך. כל קצין תפגיעי בלהב שנונך….
ימי עבדות גמרו, באו ימי חופש. מגלות אנוח ובציון אנפש. אשר לה קויתי בלב ובנפש….
קרוב יום ה' לבא חם וסוער. לגדע האויב וקרניו יפורר. זה היום קוינו לו, קרוב לבא מהר".
מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב מרדכי שרעבי
הרב סעדיה בן אור
הרב עוזי משולם
הרב יוסף וולטוך
הרב יוסף שלמה דיין
הרב יששכר דוב ספרין מקומרנא
הרב יוסף שני
הרב זכריה חומרי
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכדו, ד"ר גדעון סינואני, הוציא לאור את כתבי ידו בחמישה ספרים עד כה:

מקום מקדש – פירוש על התורה בדרך הפרד"ס
עטרת תפארת
עתרות חיים
ארזי לבנון
תורת חכם
זוהר הרקיע (יצא לאור ביום הילולתו בכ"ז אדר תשע"ו) ובו אוגדו יחד שלושת חיבוריו על הזוהר:
א: "מגיד הרקיע" – ביאורים ופירושים על הזוהר
ב: "מתוקים מדבש ונופת צופים" – כנ"ל על תיקוני הזוהר
ג: "כבוד אל" פירושים על הזוהר כנ"ל

13 חיבורים נוספים נותרו עדיין בכתב יד, אלו הן:

"אמרות טהורות" – פירושים על מימרות מהגמרא
"גובא דאריותא" – ביאורים על עניינים שונים בדברי הפוסקים
"קישוטי כלה" – ילקוט הלכות נישואין ואירוסין
"קרבן מנחה" – ביאור רחב לספר מקור חיים בהלכות שחיטה ובדיקה
"שאלות ותשובות" – בעיקר על חלק אבן העזר
"קיצורי דינים" – וביאורים עליהם עם דקדוקי דקדוקים
"מצא חיים" עם פירוש "זקן אהרן" – ליקוטי דינים ומוסר מהזוהר
"פירוש על כל תפילות השנה על פי הסוד" – עם הכוונות השייכות להם
"לריח שמניך טובים" – חידושים בדרך הפרד"ס על התפילה
"לקט שכחה ופיאה" – ליקוטים
"פירוש למסכת אבות" – בדרך הפרד"ס
"פיוטים ושירים" – עם פירושי שירים ופיוטים
את כל חיבוריו כתב בתימן.

 

מתוך אתר ויקפדיה