לק"י, ד"ר מוטי גולן, מרצה ללימודי יהדות ואקטואליה

מן השמיים לא רצו שאוכל מאכל לא כשר

בפרשת השבוע, פרשת "שמיני" אנו קוראים יחידת פסוקים העוסקת באיסור "מאכלות/מאכלים האסורים" [פרק י"א] וזאת כדי "להבדיל בין הטמא ובין הטהור. ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תיאכל".

יסוד חשוב זה בעולמה של היהדות חוזר שנית בספר דברים, בפרשת "ראה" [פרק י"ד]. וזאת למודעי: עניין איסור מאכלות אינו דבר פשוט וקל. לצערנו הרב, חלק מן האוכלים זאת תולים את האשמה ב"שרשרת המשווקים והסיטונאים העושים קופה על חשבון הצרכנים". אחד מהם פגשני בתחילת השבוע ולשאלתי מדוע עדיין הוא עורך את קניותיו בחנות לא כשרה, השיבני: "הדתיים אשמים בזה שהאוכל הכשר יקר יותר". בו במקום, הבעתי את צערי הגדול על "דרך חשיבתו" כמו גם על "דרך התנהגותו" והבטחתי לשלוח אליו בהקדם דוא"ל ובו סיפור אמיתי שקראתי לאחרונה על אחד מן האדמו"רים החשובים אשר עשה כל שלאל ידו, להינזר ולהתרחק מכל שמץ של אוכל לא כשר, וזאת באחת מן התקופות הקשות, הכואבות והטראגיות שידע העם היהודי לדורותיו, תקופת שואת אירופה הידועה לשמצה ודיראון עולם.

ומעשה שהיה, כך היה. הרב יקותיאל יהודה הלברשטם זצ"ל (1905 – 1994), אחד מגדולי עם ישראל במאה ה-20 ושימש כאדמו"ר הראשון של חסידות צאנז-קלויזנבורג וייסד את הקריה החסידית צאנז ובית חולים לניאדו בנתניה, שעל חסידותם, מנהיגותם והנהגותיהם חוברו ספרים רבים משום היותם "מודל לחיקוי" של אהבת ה', התורה ועם ישראל ומשום שהצליחו "לעמוד בניסיונות" קשים וקלים כאחד. הרה"צ ר' יקותיאל שהה במחנה ההשמדה אושוויץ הידוע לשמצה וכבר בהגיעו לשערי מחנה המוות, קיבל על עצמו שלא לאכול "אוכל לא כשר". את מנת האוכל היומית היה נוהג לחלק לאחרים והסתפק בשתיית מים ובמאכלים שלא היה חשש לכשרותם, כמו למשל: תפוחי אדמה לא מבושלים וכיוצ"ב. פעם אחת "נכנסה השבת" והיה זה לאחר מספר "ימי צום". ב"סעודה השלישית" הרב הגיע עד לידי "סכנת חיים" ממש בשל חוסר אכילה. משקל גופו היה במצב גרוע והגם שהרב היה מודע לקביעתם של חז"ל:  "פיקוח נפש דוחה שבת ו/או כל התורה כולה", כמו גם, "חמירא סכנתא מאיסורא". הרב געה בבכי קורע לב ולשאלת אחד מחסידיו לפשר הדבר, הרב השיבו: "מעולם לא בכיתי על צרותיי אלא רק צרותיהם של ישראל. אבל, ברגעים אלה ממש, אני בוכה על עצמי. ואולי טעיתי כאשר החלטתי "להחמיר על עצמי" ולא לאכול "אוכל לא כשר". ירחם השם!".

לא חלפו מספר דקות ואל הצריף נכנס אחד מקציני הצבא הגרמני/הנאצי הארור, ובקול רועם ומזרה אימה שאל: "האם אחיינו של הרב דוד מקאשנוב" נמצא כאן?! – האדמו"ר הצדיק קם ממקומו, הזדהה בפני הקצין ואמר: "זה אני"! ובקול חלוש ונפחד המשיך: "אדוני המפקד. מה הקשר שלך ולדודי שנפטר לפני  מספר שנים"?! –  הקצין לא ענה. ברם, הוציא מנרתיקו ככר לחם שלמה וקופסת ריבה כשרה, מסרה לרב הנדהם והמפוחד ואמר לו: "קח"! ועזב את המקום. כל הנוכחים עמדו נדהמים, נפעמים ופעורי פה ופניהם אל הרב שאמר: "ממקרה זה למדים אנו שהקב"ה לא עוזב את חסידיו גם ברגעיהם הקשים. לי באופן אישי הוכח מעל לכל ספק "שמן השמיים לא רצו שאוכל מאכל לא כשר".

המאמר מוקדש לעילוי נשמתה הטהורה של דודתי היקרה בנשים, מרת פנינה בת חממה ומארי סלימאן לבית עדני זצ"ל שעלתה בסערה השמיימה לאחר שנזדככה בייסורים קשים. דודתי הייתה אשה צדקת, פשוטה, תמימת דרך, אוהבת ה', בנותיה ובניה ומשפחתה וכח מי שהכירה. צנועה ומוקירת תודה. יהי זכרה ברוך ותנצב"ה.