
נענוע בזמן התפילה – הרב דר" בן ציון בר עמי שליט"א
- נהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקוראים בתורה, כמו בזמן קבלת התורה שנתקבלה ברתת וכן בשעה שמתפללים על שם 'כל עצמותי תאמרנה, ה' מי כמוך' (רמ"א סימן מ"ח וכן אבודרהם).
- הזוהר מרחיב ומעמיק סוד הנענועים בלימוד תורה ובתפילה, שמנהג זה, הוא רק לעם ישראל בלבד ולא לגויים. ונשמותיהם של ישראל הן כנר קדוש הדולק. שכן כתוב 'נר ה' נשמת אדם' וכך התנהגות הנר שעולה ומתנועע לכאן ולכן (זוהר פרשת פינחס).
- ירושלמי ברכות פ"א הלכה ה' אומר להיפך (מהנאמר לעיל). מירושלמי ברכות, פ"א, הלכה ה', למדו: שהמתפלל לפני ה' יעמוד ולא יתנועע. וכן נאמר: "ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: המלך, מאז שהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. ללא תנועה – לומדים זאת מתפילת שלמה. נאמר שם: 'ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו' (מלכים א, ח). 'וכפיו פרושות השמים' א"ר אייבו כגון הדין נקודים היה עומד. כעין המנוקד ומצויר על הכותל, כלומר היה עומד ללא תנועה אנה ואנה כי אם באימה וביראה.
- מג"א מביא בשם מהרי"ל ומדייק מלשון הדרכי משה שגם בתפילה יש להתנועע.
- תלוי לפי אופי האדם, אם מכוין היטב בתנועה – יתנועע, ואל יעמוד כך, ובלבד שיכוין לבו, ולא ישב כאבן דומם מבלי תנועה. ולפעמים בודאי יש צדיק שמדבר בלחש בהכנעה גדולה כעבד המתחנן לפני קונו ללא תנועה ובתוכו מאיר הארה עצומה כאש להבת שלהבת (פמ"ג א"א סק"ד, לשון הגה"ק מקאמארנא בשולחן הטהור).
- החתם סופר בתפלתו הקדושה, היה עומד כאבן דומם מבלי להתנועע בשום אבר, ושפתיו מרחשין ופניו בוערים כלפיד אש (תולדות קול אריה כ"ט).
- הביאו רמז מהפסוק 'וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק' (שמות כ, ט"ו), כי עובד ה' צריך שיעמוד באימה ויראה ופחד עד שמרוב הפחד והמורא לא יוכל לנוע באיבריו כלל. אבל אם עודנו עושה תנועה באיבריו, זה סימן שעודנו עומד מרחוק מהעבודה האמיתית. וזה שכתוב 'וירא העם וינועו' זה סימן שאז 'עמדו מרחוק'. והיינו אך הצדיקים, רצה לומר אך אלו הן צדיקים אמיתיים אשר יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך בישרות בלי תנועות (תפלה למשה על תהילים).
- הביאו רמז מתפילת 'שוכן עד', אצל ישרים נאמר – 'בפי'. אצל צדיקים – 'בשפתי'. אצל חסידים – 'בלשון'. ואצל קדושים – 'בקרב'. ש'קדוש' הוא המדרגה הגדולה ביותר ואין צריך שום תנועה באיבריו ורק בקרבו יהלל. אבל החסיד שהוא במדרגה פחותה מקדוש, צריך לעשות תנועה קלה בלשונו, והצדיק בשפתיו, והישר בפה מלא (בשם הגה"ק מריזין).
- שאלו להרה"ק מו"ה פינחס מקאריץ זי"ע למה אין קולו נשמע בתפילה ולא נראה בו שום תנועה וכח והתלהבות, והשיב להם: "דעו כי עיקר התפילה היא הדביקות בבורא כל עולמים, ועיקרו של דביקות היא התפשטות הגשמיות שזהו ממש כמו יציאת הנשמה מן הגוף… לכן יש שתפילתם להפשיט הגשמיות…"
כיוון התנועות:
- המהרי"ל היה מתנועע לפניו ולאחריו, ומאחוריו לפניו.
- יש תנועה משובשת – המתנענעים רק בראש. הגוף עומד ולא זז, רק הופך הראש פעם לימין ופעם לשמאל וזו דרך גאוה כתנועת החתן היוצא מחופתו. אבל התנועה ישרה בעיניי היא לכוף כאגמון ראשו להתנועע לצד הפנים והוא כתנועת עצי היער מפני הרוח (כך כתב בא"ר מצאתי בגליון שו"ע…).
- יש שכתבו טוב לנענע עצמו דרך ימין ושמאל, כולל הגוף (ליקוטי מהרי"ח בסדר הנהגת התפילה, מעבר יבק מאמר שפתי רננות פרק ל').
- אין להטות הראש בפסוק ראשון של קריאת שמע לצדדים מזרח מערב צפון דרום שהרי זה דומה ח"ו לשתי וערב, כמו כן לא ינענע עצמו כך בתפילה (לקט הקמח החדש סי' ט"ז).
אזהרה למחקים את רבותיהם. בשם הגה"ק הרבי מזידיטשוב בסור מרע ועשה טוב. וזה לשונו: "עוד בענין נשאת ונתת באמונה שלא תהיה אחי, פתי יאמין לכל דבר, אפילו לרב מובהק ומפורסם אפי'