
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי ו' חשון תשע"ח
מסכת סנהדרין דף ק"ב
דף ק"ב ע"א
גסות הרוח של ירבעם טרדתו מן העולם – אמר: קיבלנו שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, וכשיראו את רחבעם יושב ואני עומד – יאמרו שהוא המלך ואני עבדו, ואם אשב – יהרגוני משום מורד במלכות וילכו אחריו. ולכן העמיד שני עגלי זהב, אחד בבית אל והשני בדן והסית לעלות אליהם ולא לירושלים.
'ויועץ המלך, ויעש שני עגלי זהב…' – הושיב את העם רשע ליד צדיק, והסכימו לחתום על כל מה שיעשה, ואמר שרוצה להיות מלך – והסכימו. שאלם אם יעשו כל מה שיאמר להם, והסכימו, ושאלם אם אפילו לעבוד עבודה זרה, אמר צדיק: 'חס ושלום', אמר לו הרשע לצדיק היושב בצידו: וכי אתה חושב שאדם כירבעם יעבוד עבודה זרה, אלא רוצה לנסותנו, וכך הסכימו כולם. ואף אחיה השילוני טעה וחתםכדלהלן.
נגרם ליהוא לחטוא בחטאת ירבעם: לאביי – משום ברית כרותה לשפתים, שאמר בערמה כדי לאסוף נביאי הבעל להרגם: 'אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה'. לרבא – חותמו של אחיה השילוני (כנ"ל) ראה וטעה.
'ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם' – אמר הקב"ה: הם העמיקו משלי, אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה, והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב.
'ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים…' – עת היא מזומנת לפורענות. וכן 'בעת פקדתם יאבדו', 'וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם', 'ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו'.
'בעת רצון עניתיך' – עת מזומנת לטובה.
'וילך רחבעם שכם, כי שכם בא כל ישראל להמליך אתו' – מקום מזומן לפורענות, שם עינו את דינה, ושם מכרו אחיו את יוסף, ושם נחלקה מלכות בית דוד.
'וירבעם יצא מירושלים' – שיצא מפיתקה של ירושלים (שלא לחזור אליה לעולם).
'וימצא אתו אחיה…והוא מתכסה בשלמה חדשה' – א. מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. ב. שחידשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם.
'ושניהם לבדם בשדה' – א. שכל תלמידי חכמים דומים לפניהם כעשבי השדה. ב. שכל טעמי תורה מגולים להם כשדה.
'לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל' – יצאה בת קול ואמרה להם: מי שהרג את הפלישתי והוריש אתכם גת – תתנו שילוחים לבני. היות ואתם מכזבים למלכות בית דוד, והולכים אחרי מלכי ישראל, לכן תהיו נמסרים ביד מלכי נכרים, שהם שטי כזב.
כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזללהקב"הוכנסת ישראל – שנאמר 'גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית', אביו היינו הקב"ה – 'הלא הוא אביך קנך', ואמו היינו כנסת ישראל – 'שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך'. 'חבר הוא לאיש משחית' – לירבעם בן נבט שהשחית ישראל לאביהם שבשמים.
'וידח ירבעם את ישראל מאחרי ה" – כשתי מקלות המתיזות זו את זו.
'ודי זהב' – אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי גרם להם לעשות להם אלהי זהב – אין ארי דורס ונוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר.
עד ירבעם היו ישראל יונקים (ענשם) מעגל אחד – מכאן ואילך משנים ושלשה עגלים.
'וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם' – אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מכ"ד בהכרע ליטרא של עגל הראשון. ונגבה פסוק זה לאחר כ"ד דורות בחורבן הבית בדורו של צדקיהו.
'אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה' – אחר שתפשו הקב"ה בבגדו ואמר לו: חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש. והשיבו: בן ישי בראש, ולכן לא הסכים.
דף ק"ב ע"ב
רבי אבהו היה רגיל לדרוש בענין שלשה מלכים שאין להם חלק לעולם הבא – חלה וקיבל על עצמו שלא ידרוש, כשהבריא חזר לדרוש, והסביר שכשם שהם לא חזרו ממעשיהם כך הוא לא יחזור מלדרוש.
רב אשי גמר לימודו עד ענין שלשה מלכים – ואמר שמחר נפתח בחברינו. בא אליו מנשה בחלום ואמר: קראת אותי חברך וחבר אביך, וכי יודע אתה באיזה מקום בפת בוצעים המוציא? והשיבו שאינו יודע. אמר לו: אינך יודע זאת ואתה קוראני חברך. ביקשו שילמדנו וידרשנו משמו בדרשתו, ולימדו שהוא במקום הקשה שנקרם בתנור. שאלו: אם חכמים אתם כל כך מדוע עבדתם ע"ז. השיבו: אם היית שם היית מגביה שולי גלימתך ורץ לעבוד ע"ז. למחר אמר רב אשי: נפתח ברבותינו.
'אחאב' – 'אח' לשמים ו'אב' לעבודה זרה.
'ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט' – קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם – מפני שהוא היה תחילה לקלקלה.
'גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי' – אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחוה לה.
אחאב אין לו חלק לעולם הבא – שנאמר 'והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל' – עצור בעולם הזה ועזוב לעולם הבא.
עמרי זכה למלכות – מפני שהוסיף כרך בארץ ישראל.
אחאב זכה למלכות כ"ב שנה – מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות. שלא הסכים ליתן למלך ארם את 'מחמד עיניך' והיינו ספר תורה, שאין לפרש שהכוונה לעבודה זרה – שהרי עשה כן עפ"י הזקנים וכל העם, ובודאי היו שם גם צדיקים.
לרב נחמן 'אחאב שקול היה' – שנאמר 'ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד, ויאמר זה בכה וזה אמר בכה', הרי שרק ע"י פיתוי נענש. וחלק עליו רב יוסף, שהרי נאמר 'רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו' – בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודה זרה. אלא כיון שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה.
'ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו' – רוחו של נבות היזרעאלי. 'ויאמר ה' אליו במה, ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו, ויאמר… צא…' – צא ממחיצתי, ש'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'. וזהו שאומרים שמי שפורע נקמתו מחריב ביתו.
'ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו' – כתב על דלתות שומרון: אחאב כפר באלוקי ישראל לפיכך אין לו חלק באלוקי ישראל.
'ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון' – שהיה קודר אזכרות וכותב עבודה זרה תחתיהם.
'מנשה' – שנשה י-ה. או שהנשי את ישראל לאביהם שבשמים. ואין לו חלק לעולם הבא – שנאמר 'בן שתים עשרה שנה מנשה… כאשר עשה אחאב…' – מה אחאב אין לו חלק לעולם הבא אף מנשה כן.
לר' יהודה מנשה יש לו חלק לעולם הבא – שנאמר 'ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו'. ונחלקו בפסוק 'ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו' – האם 'בגלל מנשה' שעשה תשובה והם לא עשו, או 'בגלל מנשה' שלא עשה תשובה.
*************