לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי ט"ו תשרי תשע"ח

מסכת סנהדרין דף פ"א

דף פ"א ע"א 

מי שנתחייב בשתי מיתות בי"ד נידון בחמורה.

בנתחייב בשתיהן עד שבא לבי"ד הוא פשיטא, (וכי ירויח ע"י שעשה ב' עבירות), אלא פי' רבא, דקמ"ל דאף אם כבר נגמר דינו על עבירה קלה, ואז עבר בחמורה, דלא אמרינן דגברא קטילא הוא.

ופי' רבה בר נתן לאבוה (או אחוה) דר' יוסף בר חמא, דילפינן לה מדכתיב ביחזקאל והוליד בן פריץ שופך דם וגו' ואת אשת אעהו טימא, ואל הגילולים נשא עיניו, דמי שהיה רוצח שחייב בסייף (ונגמר דינו, דאל"ה מאי קמ"ל) ואח"כ עבר באשת איש שחייב חנק, ואח"כ עבד ע"ז שחייב סקילה, ומסיק דמיו בו יהיה, שמיתתו בסקילה – החמורה.

ואין לומר כרנב"י דכולם בסקילה, דרוצח היינו בן סורר ומורה (שנידון ע"ש סופו שעומד לרצוח), ואשת איש היינו נערה המאורסה, ולהכי מיתתו בסקילה, דא"כ אינו אלא חוזר על מה שכתוב בתורה, והיה לו לכתבו כמו משה רבינו (במשנה תורה).

ודרש ר' אחא בר' חנינא (במ"ש שם שמי שלא נכשל באלו דברים הוא צדיק גמור וחיה יחיה, דבוודאי אינו כפשוטו – אם עבר עבירות אחרות, ולכן צריך לדרוש:( אל ההרים לא אכל – שא"צ לזכות אבות, ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל – שלא הלך בקומה זקופה, ואת אשת רעהו לא טימא – שלא ירד לאומנות חברו, ואל אשה נדה לא יקרב – שלא נהנה מצדקה (שהוא גנאי), ועליו נאמר צדיק הוא חיה יהיה.

ור"ג בכה שאם חסר לו א' מהם, כבר אינו צדיק. וענה ר"ע שכמו 'אל תיטמאו בכל אלה' אסור אפילו בא' מהם, כן הוא בזה, שבא' מאלה הוא צדיק וחיה יחיה.

עבירה שיש עליה ב' מיתות (כגון חמותו שהיא א"א) נידון בחמורה, ולר' יוסי נידון בזיקה ראשונה שבאה עליו. והיינו דלר' יוסי נידון במה שהיתה קודם, אם חמותו שאינה אשת איש (בשריפה), ואם אשת איש (בחנק), [והיינו משום דאין איסור חל על איסור], ואמר רבא לר' אדא בר אהבה דאע"ג דאמר ר' אבהו דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף [דאיסור חל על איסור], ואיסור א"א הרי מוסיף איסור לכל העולם, מ"מ אין זה לענין לחייבו במיתת האיסור המוסיף (אלא לענין ב' חטאות בשוגג).

דף פ"א ע"ב 

מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת. ואמר ר' ירמיה אמר רשב"ל דמיירי בעבירה שחייבים בה כרת והתרוהו רק למלקות, דאיננו מקרבין מיתתו, אבל הואיל ועבר ושנה הרי וויתר נפשו (ובשלישית כונסין אותו לכיפה), ואמר ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא, דלא מייר י אלא באותה עבירה, דאז וויתר, משא"כ בעבירות חלוקות – דטעים איסורי.

ביבמות נחלקו רשב"ג ורבי בכמה פעמים נהיה חזקה (לגבי אשה שתוחזק לקבור את בעליה), לרבי בב' פעמים ולרשב"ג בג'. ובמתניתין נראה דהוחזק רשע אחר שלקה ב' פעמים, ולא כרשב"ג.

ותי' רבינא (א') דהעבירות מחזיקות לרשע (ויש ג' עבירות), והא דפליגי אבא שאול ורבנן אם בפעם הג' כונסין או רק בפעם הד', הוא גם כן כרשב"ג, אלא דת"ק סבר עבירות מחזיקות, ואבא שאול סבר מלקיות מחזיקות (ואחר מלקות השלישי היה לנו לכונסו לכיפה, אלא שאין מענישין ב' דברים והרי כבר לקה).

אכן מצינו פלוגתא זו גם כן בהתראה שאינה למלקות, שרק שתק והרכין ראש. (וא"כ ע"כ עבירות מחזיקות, שאין כאן מלקות, וקשה לכו"ע במה נחלקו, דהוי צ"ל סגי בג' עבירות).

ותירץ רבינא (ב') דאכן לכו"ע עבירות מחזיקות, אלא שנחלקו ת"ק ואבא שאול אי בעי' התראה מיוחדת לכיפה או לא.

הכיפה היא במלא קומתו. ועונש זה למוחזק ברשעו, בודאי הוא הלכה למשה מסיני אבל אמר ר"ע דנרמז במ"ש תמותת רשע (שהוחזק בכך) רעה.

ועוד אמר ר"ל דהא דכתיב 'כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה', היינו כמו חכה (שאינו במצודות ותחבולות, אלא רע וחלש, ואוחז בו דגים גדולים פתאום).

ההורג שלא בעדים, כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. לרב, כגון שהעידו בעדות מיוחדת (זה מחלון זה וזה מחלון אחר. שא"א להרגו, אבל כונסין אותו. משא"כ עד א' הוא מוציא דבה). לשמואל, כגון שלא התרו בו. לאבימי כגון שהוכחשו העדים רק בבדיקות ולא בחקירות, דממיתה פטרינן, אבל לכיפה כונסין.

מאכילין לחם צר וכו', היינו דבתחילה  מאכילין אותו כך עד שיוקטן מעיינו, ואח"כ מאכילין אותו שעורין התופחין במעיו עד שנבקעין.

הגונב את הקסוה, כלי שרת כדכתיב קשות הנסך, קנאין פוגעין בו, ומרומז בכתוב כבלע את הקודש (ל' גניבה) ומתו (ופשטא דקרא בלויים, שלא יראו בעת סילוק מסעות).

והמקלל בקוסם, לר' יוסף דאומר יכה קוסם את קוסמו (שמחשיבהו בלבו שיש כח לקלל בו), ורבנן ואיתמא רבה בר מרי אמרי שמקלל חברו וכלפי מעלה בקוסם, קנאין פוגעין בו.

*************