לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי י"א אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף י"ג

דף י"ג ע"א 

פסח וחטאת פסולים כששחטן שלא לשמן, או שקבל והלך וזרק שלא לשמן – או לשמן ושלא לשמן, כגון לשם פסח ולשם שלמים, או שלא לשמן ולשמן, כגון לשם שלמים ולשם פסח. שהזבח נפסל בארבעה דברים, בשחיטה ובקבול ובהילוך ובזריקה. רבי שמעון מכשיר בהילוך, שאי אפשר שלא בשחיטה שלא בקבלה ושלא בזריקה, אבל אפשר בלא הילוך, ששוחט בצד מזבח וזורק. לרבי אליעזר, במקום שצריך להלך מחשבה פוסלת, ולא במקום שאין צריך להלך.

'והקריבו' זו קבלת הדם – וצריכה להיות בכהן כשר ובכלי שרת (בגדי כהונה), שנאמר 'בני אהרן הכהנים'. ולרבי עקיבא למדים ממה שנאמר כאן 'בני אהרן', ונאמר להלן 'אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים', מה להלן בכהן כשר ובכלי שרת אף כאן.

רבי עקיבא פירש הבדל שיש בין קבלה לזריקה: א. קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה לענין פיגול (אם אמר הריני שוחט על מנת לקבל דמה למחר), וזריקה עשה בה מחשבה כמעשה. ב. קבלו בחוץ אינו חייב כרת, זרקו בחוץ ענוש כרת. ג. קבלוהו פסולין אין חייבין עליו מיתה, זרקוהו פסולין חייבין עליו.

מחשבת שלא לשמה פוסלת בקבלה – ומחשבת פיגול, אם שחט ע"מ לקבל דמה למחר, לא פיגל. ואם קיבל דמה ע"מ לשפוך שיריים למחר, פיגל.

מחשבת פיגול פוסלת בשחיטה וקבלה (ולא רק בזריקה) – שאם שחט או קיבל ע"מ לאכול או להאכיל למזבח למחר פיגל – שנאמר 'ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה', בדברים המביאין לידי אכילה הכתוב מדבר.

דף י"ג ע"ב 

הזורק על מנת לשפוך שיריים או להקטיר אימורין למחר פיגל – שנאמר 'ואם האכל יאכל', בשתי אכילות הכתוב מדבר אכילת אדם ואכילת מזבח. אבל השופך שיריים ע"מ להקטיר אימורים למחר, לא פיגל, שנאמר 'לא ירצה המקריב אותו לא יחשב', זריקה בכלל היתה ויצתה להקיש אליה ולומר מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה, אף כל עבודה ומעכבת כפרה, יצאו שפיכת שיריים והקטרת אימורין שאין מעכבין את הכפרה.

לרבי יהודה בריה דרבי חייא טבילת אצבע מפגלת בחטאת פנימית – ויש דוחים דבריו כי עיקר דין פיגול נלמד משלמים, וכמו שבשלמים אין טבילת אצבע מפגלת כך גם בחטאת פנימית. והשיבו בגמרא ממה שמצאנו שבחטאת שלא לשמה מוציאה מידי פיגול אע"פ שבשלמים לא, ובהכרח שפסול הפיגול בה נלמד מריבוי ולא משלמים. ורבי יוסי ברבי חנינא רצה להשיב שהכל למדו משלמים, וכמו שחוץ למקומו שפוסל בשלמים מוציא מידי פיגול, כך שלא לשמו שפוסל בחטאת מוציאה מידי פיגול. ודחו תשובתו, כי מה לחוץ למקומו הפוסל בשלמים שנוהג בכל הזבחים תאמר בשלא לשמו שנוהג בפסח וחטאת בלבד. ואם תאמר שלמדו משלמים שכל דבר הפוסל בהן מוציאם מידי פיגול, תלמוד גם שכל דבר המעכב בהן מביאן לידי פיגול, וטבילת אצבע בכלל.

רב מרי רצה להוכיח שטבילת אצבע מפגלת ממה שנתינת קומץ בכלי מפגל במנחה – אע"פ שאין דומה לקבלה שהיא באה ממילא, כי כל מה שמעכב עבודה היא, וכך גם טבילת אצבע שהיא כהולכה. ודחו דבריו שנלמד מקבלה אע"פ שאינו דומה לגמרי, כיון ששניהם מתן כלי.

לרבי שמעון אין טבילת אצבע מפגלת – שכל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין בו משום פיגול. וגם לחכמים אינה מפגלת בחטאות החיצונות, אע"פ שנאמר בהם 'ולקח' ואם נטלה קוף צריך לחזור וליטלה, כיון שלא נאמר בהם 'וטבל'.

*************