לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי י"ז טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף ל"ז

דף ל"ז ע"א 

הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו – נסתפקו בגמרא אם מביא קרבן, או שלוקה ואינו מביא קרבן, או שלוקה ומביא קרבן. ולרבה פטור מכלום אפילו לא התרו בו, שמאחר שיש עדים שכפר אין זה אלא כפירת דברים.

חמורה שבועת הפקדון משבועת העדות – שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים, ובשבועת העדות מביא קרבן על זדונה שהוא קל ממכות. ולצד שאם התרו בו מביא קרבן, אמרו כן לר' שמעון הסובר שזדון שבועת הפקדון לא ניתן לכפרה. ויש שאמרו חומר לשיטת חכמים, שזדונה ושגגתה באשם בכסף שקלים, מה שאין כן בעדות שמביא חטאת בת דנקא.

הכופר בממון שיש עליו עדים – לרבה פטור, שלא תועיל לו כפירתו שבין כך ישלם, וכפירת דברים הוא. ונדחו דבריו מברייתא. ולר' יוחנן (להלן ע"ב) חייב. אבל אם יש עליו שטר פטור, שאין מביאים קרבן על כפירת שעבוד קרקעות.

'וכחש בה' – פרט לשני אחים ושני שותפים שתבעו לאחד לוית מנה משנינו, והוא מודה שלוה מנה אבל רק מאחד מהם, שאין כאן כפירת ממון אלא כפירת דברים. 'ונשבע על שקר' – פרט לאומר לויתי אבל לא לויתי בשטר, או לויתי ולא לויתי בעדים, שמודה בממון ואין כאן אלא כפירת דברים.

היו שתי כיתי עדים וכפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניה – שניה חייבת, שבשעת כפירתם לא היו עדים ראויים להעיד חוץ מהם. וראשונה, אם היתה שניה בשעת כפירתם קרובים בנשותיהם, חייבת, אע"פ שהיו הנשים גוססות. ואם לא היו קרובים, לרבה שכפירת ממון שיש עליו עדים אינה כפירה, פטורה.

דף ל"ז ע"ב 

בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע והודה ובאו עדים: אם עד שלא באו עדים הודה – משלם קרן וחומש ואשם ופטור מכפל משום מודה בקנס. ואם משבאו עדים הודה – משלם כפל משום עדים, ואשם משום שבועה (אבל מחומש פטור). ולרבה אינו מביא קרבן אלא אם היו העדים קרובים בנשותיהם בשעת שבועה.

הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר – לר' אליעזר חייב להעמיד לו שדה, שדורש 'וכחש בעמיתו' – ריבה, 'בפקדון או בתשומת יד' – מיעט, 'או מכל אשר ישבע' – חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל חוץ משטרות. ולחכמים אומר לו הרי שלך לפניך, שדורשים כלל ופרט וכלל שיהא כעין הפרט שמטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינם מטלטלים, ועבדים שהוקשו לקרקעות, ושטרות שאין גופם ממון.

משביע עדי קרקע (לשיטת ר' אליעזר) – לר' אלעזר חייב בקרבן כמו שנתרבו קרקעות להשבה. ולר' יוחנן פטור, שלענין קרבן מודה ר' אליעזר שנאמר 'מכל' ולא הכל. וכן הדין כשאומר לחבירו גנבת את עבדי והלה כפר, שעבד הוקש לקרקע.

 

*************