לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי י"ט כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף ט'

דף ט' ע"א 

לר' ישמעאל הסובר שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף מביא קרבן עולה ויורד – שעיר הנעשה בחוץ מכפר על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, ואף ששעירי הרגלים ושעירי ר"ח גם מכפרים עליו – סבר כר' מאיר שכל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. והוקש חיצון לפנימי ללמד שכשם שפנימי אינו מכפר על שאר עבירות כך גם חיצון.

לר' יהודה שעירי רגלים ור"ח מכפרים על שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף – שנאמר בר"ח: 'ושעיר עזים אחד לחטאת לה" – חטא שאין מכיר בו אלא ה' יהא שעיר זה מכפר. ואף שכבר דרשו: מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה' – אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח – אילו לכך בלבד היה נכתב 'על ה", וללמד רק לענייננו היה נכתב 'חטאת ה". אך אין מכפר על שאר עבירות שאין ידוע רק לה' – הואיל ושעיר יו"כ בא בזמן קבוע וזה בא בזמן קבוע, מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף זה כן. ולמדים שעירי הרגלים משעיר ר"ח – שנאמר בהם 'ושעיר'.

דף ט' ע"ב 

לר' יהודה שעירי רגלים וראשי חדשים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף – אף בחטא שסופו ליודע, שכעת הוא חטא שאין מכיר בו אלא ה'.

לר' שמעון שעירי ר"ח מכפרים רק על טהור שאכל קודש טמא – שנאמר ביום שמיני למילואים על שעיר ר"ח 'ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה', ולמדים גזירה שוה מ'עון' הנאמר בציץ שמכפר על טומאת בשר, ולא על העולין כציץ – שהרי נאמר 'עון העדה'. ואין למדים בגזירה שוה שיכפרו שניהם על שני העוונות – א. לא ר"ח על של ציץ (אם נשבר הציץ) – שנאמר 'עון', רק עון אחד נושא. ולא ציץ על של ר"ח (לטומאה שאירעה בין זה לזה) – שנאמר בשעיר ר"ח 'אותה', אותה נושא עון זה ולא אחרת. ב. בר"ח נאמר 'עון העדה' -ולא קדשים, בציץ נאמר 'עון הקדשים' – ולא עדה.

*************