
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי כ"א אדר תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף נ"ב
דף נ"ב ע"א
'אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים' – אם אינו ענין למקומות, שנאמר 'אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם', תנהו ענין לכלים, שאם עשאום ולא גמרום, גמרום ולא הביאום, הביאום ולא נשתמשו בהם, אינם אסורים עד שיעבדו.
לשיטת רבי ישמעאל ע"ז של גוי אינה אסורה עד שתיעבד – שנאמר 'אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם', מקיש אלהיהם לכלים, מה כלים עד שיעבדו כך אלהיהם. (ולרבי עקיבא 'את' הפסיק הענין). ושל ישראל אסורה מיד, שנאמר 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה', משעת עשיה כבר נקרא 'תועבת ה" (ולרבי עקיבא דבר המביא לידי תועבה).
לשיטת רבי עקיבא ע"ז של גוי אסורה מיד – שנאמר 'פסילי אלהיהם תשרפון באש', משפסלו נעשה אלוה. ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד, שנאמר 'ושם בסתר', עד שיעשה לה דברים שבסתר.
גוי יכול לפסול אלוהו ע"י ביטול – לרבי ישמעאל שנאמר 'פסילי אלהיהם תשרפון באש'. ולרבי עקיבא שנאמר 'לא תחמוד כסף וזהב עליהם' ונאמר 'ולקחת לך', הא כיצד, פסלו לאלוה לא תחמוד, פסלו מאלוה ולקחת לך.
עבודת כוכבים של ישראל טעונה גניזה – לרבי ישמעאל שנאמר 'ושם בסתר', ולרבי עקיבא שנאמר 'לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח', מה מזבח טעון גניזה, כך אשרה טעונה גניזה.
כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל – שנאמר 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך', וסמוך לו 'לא תטע לך אשרה כל עץ'. ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר 'אצל מזבח'.
ריתך כלי לעבודה זרה – אם היא של גוי, לדברי הכל אינה אסורה עד שתיעבד, שמשמשי ע"ז אינם אסורים עד שיעבדו. ואם היא של ישראל לרבי עקיבא מותרת, שאפילו ע"ז עצמה אינה אסורה עד שתיעבד, כל שכן משמשיה. ולרבי ישמעאל הוא ספק אם למדים משמשין ממשמשין של גוי שאינה אסורה עד שתיעבד, או שלמדים מגוף ע"ז של ישראל שאסורה מיד. ובנדון זה אין חילוק בין ריתך כלי לעשה כלי מתחילה לע"ז.
כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים. נשתברו, טהרו. חזר ועשאן כלים, חזרו לטומאה ישנה. – רב המנונא נסתפק לענין טומאה דרבנן, אם חוזר לטומאתו או לא. ולצד שאינו חוזר, נסתפק בכלי של ע"ז (שהוא טמא מדרבנן) שנשבר וחזר וריתכו, אם משום חומר של ע"ז עשאוה חכמים כטומאה דאורייתא, או לא. ולא נפשט.
כלים שנשתמשו בהם לעבודה זרה – הביטול מטהר אותם מטומאתם, שהרי יש להם טהרה במקוה. אוכלים של עבודה זרה (כגון שהשתחוה לפת), הביטול מטהר אותם, כמו שמועיל בהם ביטול לענין איסור. אוכלים של תקרובת ע"ז, נסתפק רבי יוחנן אם מאחר שלענין איסור אין להם ביטול ואין להם גם טהרה במקוה, אין הביטול מועיל בהם לענין טומאה, או שלענין טומאה שהיא מדרבנן מועיל בהם ביטול. ולא נפשט.
דף נ"ב ע"ב
כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים (גם לסובר שבית חוניו לא היה בית ע"ז), ואין צ"ל שאם שימשו לע"ז שלא ישמשו במקדש. ולענין כלים ששימשו בבית חניו נסתפק רבי יוסי בן שאול, אם רק על הכהנים קנסו חכמים לפי שהם בני דיעה, או שקנסו גם על הכלים. ולרבי אסורים הם, שנאמר 'כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו', שגנזנום והקדשנו אחרים תחתיהם.
בלשכה מזרחית צפונית גנזו בית חשמונאי את אבני מזבח ששקצו אנשי יון לע"ז – שנאמר 'ובאו בה פריצים וחללוה', כיון שנכנסו גויים להיכל יצאו כליו לחולין, וזכו בהם הגויים מהפקר, וכשהשתמשו בהם לע"ז נאסרו. ולא יכלו לשבר אותם ע"י גויים כדי לבטלם, שאבנים שלמות אמרה תורה. ולא יכלו לנסר אותם לאחר שבירה להשוות פגימתם, שנאמר 'לא תניף עליהם ברזל'. ולהדיוט לא רצו להשתמש, שאין זה כבוד להשתמש בדבר שנשתמשו בו לגבוה.
חכמים בקשו לגנוז כל המטבעות שחקוק עליהם צורות של אנדריינוס וטוריינוס מלכי רומי, וכן מטבעות שנישופו מחמת יושנם ולא ניכר צורתם, שבמטבעות אלו השתמשו בירושלים בימי בית המקדש, ורובם היו של הקדש. עד שמצאו מקרא מן התורה שמותרים, שנאמר 'ובאו בה פריצים וחללוה', כיון שפרצום נעשו חול ופקעה מהן קדושתם.
גוי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו, וישראל אין מבטל ע"ז של גוי. המבטל ע"ז, מבטל משמשיה. ביטל משמשיה, משמשין מותרים והיא אסורה.
רבי שנה בילדותו שהגוי מבטל ע"ז שלו ושל ישראל – ופירשה ר' הלל בריה דרבי וולס כשיש לגוי שותפות בה, שהיה סובר שישראל עובדה על דעת הגוי, אבל של ישראל ממש אין לה ביטול אפילו ע"י גוי, שנאמר 'ושם בסתר'. ובזקנותו חזר רבי ושנה שהגוי מבטל 'שלו ושל חבירו', אבל לא של ישראל אפילו יש לגוי שותפות בה, שישראל עובדה על דעת עצמו.
יש שונים דברי ר' הלל על הסיפא, שישראל אינו מבטל ע"ז של גוי, שהחידוש הוא בע"ז שיש לגוי שותפות בה, ורק הישראל אינו מבטל את חלק הגוי, אבל הגוי מבטל את חלקו. ויש שונים דבריו על דברי ר"ש בן מנסיא בברייתא שע"ז של ישראל אינה בטילה עולמית, שאפילו אם יש לגוי שותפות בה אין לה ביטול, שישראל עובדה על דעת עצמו.
*************