
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי כ"ג שבט תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף כ"ד
דף כ"ד ע"א
כשם שאין לוקחים לרבי אליעזר פרה אדומה מגוי – כך אין לוקחים מהם תרומת המשכן, שנאמר 'דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה', בני ישראל יקחו ולא גויים.
שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם – אמר להם: צאו וראו מה עשה דמא בן נתינה, שבקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר, וי"א בשמונים רבוא, והיו מפתחות תחת ראש אביו ולא צערו. לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם איני מבקש אלא ממון שהפסדתי בשביל אבא. ולרבי אליעזר צריך לומר שקנו ממנו על ידי תגרי ישראל, וגם ששמרו אותה משעה שנוצרה שלא ירביעו אותה, ולא די משעה שנולדה, שמא נרבעה אמה כשהיא מעוברת ואסורה משום וולד הנרבעת. ולסוברים בשיטת רבי אליעזר שגם אם נרבעה אמה קודם הקדש וולדה אסור, צריך לומר ששמרו את אמה משעה שנוצרה, ואין חוששים שמא גם אמה של אמה נרבעה דכולי האי לא חיישינן. והיו יודעים שתלד פרה אדומה, שהעבירו לה כוס אדום כשעלה עליה זכר, והיתה לו מין משפחות פרות שמוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס.
וולד הנוגחת אסורה – היא וולדה נגחו. וכן וולד הנרבעת אסורה, שהיא וולדה נרבעו.
כל הפסולים למזבח – לתנא קמא ולדותיהם מותרים, ולרבי אליעזר אסורים. לרבא בשם רב נחמן מחלוקת שנרבעו כשהן מוקדשים, אבל אם נרבעו כשהם חולין, לדברי הכל מותרים. ולרב הונא בר חיננא בשם רב נחמן מחלוקת שנרבעו כשהם חולין, אבל אם נרבעו כשהם מוקדשים לדברי הכל אסורים.
חכמים דחו דברי רבי אליעזר שאין לוקחים בהמה לקרבן מן הגוי – מהנאמר 'כל צאן קדר יקבצו לך'. והשיב ר"א: כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא, שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה' וגו', ולא רק מעבודה זרה שנאמר 'לעבדו שכם אחד'.
דף כ"ד ע"ב
בכמה מקומות מצאנו שלקחו מן הגויים בהמות לקרבן ולא חששו לרביעה: א. משה ביקש מפרעה 'גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות', לפי שקודם מתן תורה היה. ב. יתרו הביא עולה וזבחים, י"א שהיה קודם מתן תורה. וי"א שהיה לאחר מתן תורה, וקנה בהמות מישראל. ג. שאול הביא מעמלקי מיטב הצאן שחמל העם למען זבוח לה', וצריך לומר שהביא מדמיהם. ד. דוד לקח מארונה היבוסי בקר לעולה, לפי שהיה גר תושב. ה. אנשי בית שמש העלו עולה לה' את הפרות שהביאו מפלשתים, שהוראת שעה היתה. ומטעם זה העלו נקיבה לעולה, וי"א שהיתה במת יחיד שמקריבים בה עולה לנקיבה.
לשיטת רבי יוחנן – אין בהמה נעקרת אלא כשרובעים אותה כשהיא פחותה מבת שלש שנים אבל לאחר בת שלש שנים אינה נעקרת, ולפיכך מותר לקנות מן הגוי פחותה מבת שלש שנים, שהוא חס עליה שלא תעקר ואינו רובעה. וכל אלו שלקחו מהם בהמה לקרבן היתה בפחותה מבת שלש שנים. חוץ מאנשי בית שמש שכבר ילדו הפרות, ואין פרה יולדת פחותה מבת שלש, וצריך לומר שהוראת שעה היתה.
הלוקח פרה או חמור מן הנכרי, ואינו יודע אם כבר בכרה אם לאו – אם היתה בת שלש שנים, ולד ראשון שתלד ביד ישראל ודאי לכהן, שאינה יולדת קודם שלש שנים, ואם היתה יתירה על בת שלש, הולד ספק.
'וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש' – שאמרו הפרות שירה. וי"א שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה. ומה אמרו, י"א 'אז ישיר משה ובני ישראל', י"א 'ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו', י"א מזמור יתום שלא הוזכר שם אומרו, והוא 'מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו', י"א 'ה' מלך ירגזו עמים', וי"א 'ה' מלך גאות לבש'. וי"א 'רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך, המחושקת בריקמי זהב, המהוללה בדביר ארמון, ומפוארה בעדי עדיים'. וי"א ששירה זו אמרו ישראל בשעה שנסע הארון ואמר משה קומה ה'.
פרסיים קורים לספר 'דביר' – שנאמר 'ושם דביר לפנים קרית ספר'. ולנדה קורים 'דשתנא' שנאמר 'כי דרך נשים לי'.
*************