לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי כ"ד טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף מ"ד

דף מ"ד ע"א 

המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון – לר' אליעזר ישבע המלוה שאבדו ויטול את מעותיו, ולר' עקיבא אבדו מעותיו. ואם המשכון שוה פחות ממעות ההלוואה – הכל מודים שמשלם לו המותר (ודלא כשמואל). ונחלקו כששוה שיעור המעות. ונתבארו כמה דרכים במה נחלקו:

א. אם בעל חוב קונה משכון (כר' יצחק) או לא. ודחו – רק כשמשכנו שלא בשעת הלוואה אמר ר' יצחק שקונה משכון. ב. שומר על משכון דינו כשומר אבידה לפי שעושה מצוה, ונחלקו אם שומר אבידה כשומר שכר או כשומר חינם. ג. הכל מודים ששומר אבידה כשומר שכר, ונחלקו אם המלוה צריך למשכון להשתמש בו ואינו עושה מצוה והוא כשומר חינם, או שאינו צריך להשתמש בו ועושה מצוה.

דף מ"ד ע"ב 

המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה שמיטה – לרבן שמעון בן גמליאל אף על פי שאינו שוה אלא מחצה אינו משמט, ולר' יהודה הנשיא אם היה משכונו כנגד חובו אינו משמט ואם לאו משמט. ונתבארו שני דרכים במה נחלקו:

א. כנגד המשכון לדברי הכל אינו משמט, ונחלקו במותר, רשב"ג סובר כשמואל שהמשכון קנוי כנגד כל מעותיו ולכך אינו משמט, ור' יהודה הנשיא חולק על שמואל ולכך משמט המותר. ב. שלא כנגד חובו לדברי הכל משמט (שחולקים על שמואל), ונחלקו כנגד החוב, שלרשב"ג אינו משמט כיון שיש עליו משכון, ולר' יהודה הנשיא משמט כל חובו, שאינו משכון כלל ולא תפסו אלא לזכרון דברים.

הדרן עלך פרק שבועת הדיינין

פרק כל הנשבעין

כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. ואלו נשבעין ונוטלין:

א. שכיר שאמר לבעל הבית 'תן לי שכרי', והלה טוען שכבר נתנו – נשבע ונוטל. ולר' יהודה רק אם בעל הבית מודה במקצת, כגון שאמר לו תן לי שכרי חמשים דינר, והוא אומר התקבלת דינר זהב.

ב. נגזל, מעידין על אחד שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות, הוא אומר כליי נטלת והוא אומר לא נטלתי – נשבע ונוטל. ולר' יהודה רק אם מודה במקצת, כגון שאמר לו שני כלים נטלת, והוא אומר לא נטלתי אלא אחד.

ג. נחבל, מעידין שנכנס תחת יד אחר שלם ויצא חבול, ואמר לו חבלת בי, והוא אומר לא חבלתי, נשבע ונוטל. ולר' יהודה רק אם מודה במקצת, כגון שאמר חבלת בי שתים והלה אומר לא חבלתי אלא אחת.

*************