לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי כ"ה אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף כ"ז

דף כ"ז ע"א 

חישב באחת מהעבודות על מנת ליתן את הניתנין למעלה למטה, או את הניתנים למטה למעלה לאלתר – כשר. ואם חזר וחישב בעבודה אחרת לאכול חוץ למקומו – פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו – פיגול וחייבין עליו כרת.

חישב ליתן את הניתנים למעלה למטה למחר – פסול. חזר וחישב בעבודה אחרת בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו – פסול ואין בו כרת. וגם לדברי שמואל שזריקה שלא במקומו כמקומו ומכפר לבעלים, לא נעשה פיגול, שרק זריקה המתרת בשר באכילה מביאה לידי פיגול, שנאמר 'ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו פיגול יהיה', מי שפיגולו גרם לו, יצא זה שאיסור דבר אחר גרם לו. ואע"פ שלא נעשה פיגול פסול, לרבי יהודה שפוסל במחשבת הינוח, שהרי חישב להניחו למחר.

לשיטת ריש לקיש אם נתן שלא במקומו בשתיקה – פסול לאכילה ומכפר לבעלים (כשמואל). ומה ששנינו שפסול הוא גם לכפרה, וכשנתן באמירה על מנת לאכול בשר חוץ לזמנו. ולרבי יוחנן אפילו אם נתן שלא במקומו בשתיקה אינו מכפר לבעלים, שזריקה שלא במקומו לאו כמקומו, ומה ששנינו שיחזור הכשר ויקבל היינו כשנשאר דם הנפש, אבל אם לא נשאר אין לו תקנה.

לשיטת רבי יוחנן – הכל מודים בניתנים למעלה שנתנן למעלה, או למטה שנתנן למטה, שלא כמצותן, כגון במחשבה או בשמאל, לא יאספנו לחזור וליתנו כמצותו – והניתנים למעלה שנתנן למטה, או למטה שנתנן למעלה, לרבי יוסי לא יאספנו ולרבי שמעון יאספנו, ומשנתינו שניתן שלא במקומו פסול ואינו יכול לאספו וליתנה במקומו כדין נשפך מן הכלי על הרצפה, כדברי האומר לא יאספנו.

ולרב חסדא בשם אבימי הכל מודים בניתנים למטה שנתנן למעלה, שהמזבח קלטו ולא יאספנו – וכל שכן בניתנים למעלה שנתנן למטה, הואיל ודמים העליונים למטה הם באים. ונחלקו בניתנים לפנים שנתנם בחוץ, או בחוץ שנתנן לפנים, שלר' יוסי יאספנו, כיון שלא היה ראוי למזבח זה לא קלטו, ולרבי שמעון לא יאספנו.

דף כ"ז ע"ב 

לרבי יהודה 'זאת' 'היא' 'העולה' הם שלשה מיעוטים למעט נשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, שאם עלתה תרד – ולרבי שמעון נשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, והלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו, וחוץ למקומו, ושקיבלו פסולין וזרקו את דמה, והניתנים למעלה שנתנן למטה, והניתנים למטה שנתנן למעלה, והניתנים בפנים שנתנן בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנן בפנים, והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, כל אלו אם עלו לא ירדו, שנאמר 'תורת העולה', תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו. אבל הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטריפה ויוצא דופן, אם עלו ירדו, שנאמר 'זאת'. שמרבין אלו שהיה פסולן בקודש, וממעטים אלו שלא היה פסולן בקודש.

מזבח הפנימי מקדש פסולין – שאם עלו עליו לא ירדו, ולא רק בדם שהוא ראוי לו, אלא גם אם העלה עליו קומץ שאינו ראוי לו לא ירד. אבל מזבח החיצון אינו מקדש אלא את הראוי לו, שהחיצון רצפה והפנימי כלי שרת, לפיכך קטורת זרה (של נדבה) שעלתה על מזבח החיצון תרד.

השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ – או מקצת דמו בחוץ, להקטיר אימוריו בחוץ, או מקצת אימוריו בחוץ, לאכול בשרו בחוץ, או כזית מבשרו בחוץ, או לאכול כזית מעור האליה בחוץ, פסול ואין בו כרת. לזרוק דמו למחר, מקצת דמו למחר, להקטיר אימוריו למחר או מקצת אימוריו למחר, לאכול בשרו למחר או כזית מבשרו למחר, או לאכול כזית מעור האליה למחר, פיגול וחייבין עליו כרת.

*************