לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי כ"ו כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף ט"ז

דף ט"ז ע"א 

העניינים הנעשים לקדש תוספת עזרה – לרב הונא: כל שלא נעשית 'בכל אלו' הנכנס לשם בטומאה פטור, שסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, ועזרא עשה רק לזכר בעלמא. לרב נחמן: רק אם לא נעשית 'באחת מכל אלו', שסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, ועזרא היה צריך לקדש, וקידש אף בלא אורים ותומים. ולמסקנא מחלוקת תנאים היא זו, כדלהלן.

אבא שאול אומר: שני ביצעין היו בהר המשחה, תחתונה – נתקדשה בכל אלו וקדושתה גמורה, ועמי הארץ אוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אוכלים שם גם מעשר שני. עליונה – לא נתקדשה בכל אלו אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים, ולא היתה קדושתה גמורה, ועמי הארץ אוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלים שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני, ולא קידשוה – שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של ע"א ובשתי תודות ובשיר – והיינו כרב הונא שהכל מעכב. והכניסוה לירושלים – מפני שתורפה של ירושלים היתה ונוחה ליכבש משם.

א"ר אליעזר: שמעתי כשבנו בני הגולה בימי עזרא בהיכל עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות, ובהיכל בונין מבחוץ ובעזרות בונין מבפנים. א"ר יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, ואוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, וקדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה – מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. ואמרו שיתכן שגם ר' אליעזר סובר שקידשה לעתיד לבא, אלא שכל אחד אמר מה ששמע, ומה שעשו קלעים הוא רק לצניעות.

התנאים שנחלקו אם קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא: בערכין הוזכרו ג' ערי חומה – קצרה הישנה של ציפורי, וחקרה של גוש חלב, ויודפת – א"ר ישמעאל ב"ר יוסי: מנו את אלו מפני שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה הארץ. ובברייתא אחרת שנינו משמו: מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו ומנאום, ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה בידך מסורת מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצות אלו נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. וליישב הסתירה: א. שני תנאים אליבא דר' ישמעאל בר יוסי. ב. הברייתא השניה אמר 'ר' אלעזר בר יוסי', וכפי שדרש 'אשר לוא חומה' – אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן, וכמו כן לענין קדושה קידשה גם לעתיד לבא.

דף ט"ז ע"ב 

המקור לחיוב על טומאה בעזרה – כתוב אחד אומר 'את משכן ה' טימא', וכתוב אחד אומר 'כי את מקדש ה' טימא', ואף שנצרכו שניהם – שאילו נאמר רק משכן הייתי אומר שרק עליו חייב מפני שמשוח בשמן המשחה, ואילו נאמר רק מקדש הייתי אומר שרק עליו חייב מפני שקדושתו קדושת עולם, אמנם ללמדנו זאת היה יכול לכתוב בשני המקומות 'משכן' או 'מקדש', שהרי משכן נקרא מקדש – שנאמר 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', ונאמר 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן', וכן מקדש נקרא משכן – שנאמר 'ונתתי משכני בתוככם', ושינוי הלשון בא ללמדנו על טומאת עזרה.

חיוב הטומאה בעזרה הוא על השתחואה או על שהיה כדי השתחואה – ובהשתחוה כלפי פנים חייב אף בלא שהייה – כריעה בעלמא, אבל כלפי חוץ רק אם שהה חייב, והיינו פישוט ידים ורגלים.

שיעור שהייה: י"א כזמן אמירת כל הפסוק 'וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו', וי"א כזמן אמירת חלק הפסוק מ'ויכרעו' עד סופו.

קידה – על אפים, כאמור 'ותיקוד בת שבע אפים ארץ'. כריעה – על ברכים, כאמור 'מכרוע על ברכיו'. השתחואה – פישוט ידים ורגלים, כאמור 'הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה'.

*************