
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי כ"ז ניסן תשע"ח
מסכת הוריות דף י"ב
דף י"ב ע"א
יהואחז נמשח בשמן אפרסמון – שכבר נגנז שמן המשחה בימיו.
משנגנז ארון, נגנז שמן המשחה, וצנצנת המן, ומקלו של אהרן, שקדיה ופרחיה, וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל – ויאשיהו מלך יהודה גנזו, שראה שכתוב בתורה 'יולך ה' אותך ואת מלכך' צוה וגנזום. שנאמר 'ויאמר ללוים וגו' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה וגו' אין לכם משא בכתף' וגו'. וצנצנת המן נלמד בגזירה שוה 'שם שם' מהארון, ומקלו של אהרן 'משמרת משמרת' מצנצנת המן, ושמן המשחה 'דורות דורות' מצנצנת המן.
את המלכים מושחין כמין נזר – ואת הכהנים כמין כף יוני.
י"א שבתחלה מוצקין שמן על ראשו ואח"כ נותנין שמן בין ריסי עיניו – שנאמר 'ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו'. וי"א להיפך, שמשיחה עדיפא, שכן אתה מוצא אצל כלי שרת שנתקדשו במשיחה ולא ביציקה, וכוונת הכתוב 'ויצוק' לפי שכבר נעשה 'וימשח'.
'כשמן הטוב וגו' יורד על הזקן זקן אהרן' – כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו משמן המשחה, וכשמספר עולות ויושבות בעיקר זקנו, והיה משה דואג שמא מעל בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה 'כשמן הטוב וגו' כטל חרמון', מה טל חרמון אין בו מעילה כך שמן המשחה שבזקן אהרן. ועדיין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל אבל הוא מעל, יצתה בת קול ואמרה 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד', מה משה לא מעל כך אתה לא מעלת.
אין מושחים את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם – שנאמר 'ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו' והורדתם אותו אל גיחון'.
הרוצה לידע אם תעלה שנתו – ידליק נר בעשרה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים בבית שאין רוח נושבת בו, ואם דולק כל זמן שהשמן בתוכו תעלה שנתו. והרוצה לעשות עסק ורוצה לידע אם יצליח, יגדל תרנגול על שם אותו עסק, ואם ישמין וישביח, יצליח. היוצא לדרך ורוצה לידע אם יחזור לביתו, יעמוד בבית חשוך, ואם יראה צל צילו ידע שיחזור לביתו. ואין נכון לעשות כן, שמא תחלש דעתו ויורע מזלו.
מאחר שהסימן דבר נכון הוא – יהא רגיל לראות (וי"ג לאכול) בר"ה קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרים.
רב משרשיא הורה לבנו: כשתרצו ליכנס וללמוד אצל רבכם, תשננו המשנה תחילה. ותסתכלו על פיו, שנאמר 'והיו עיניך רואות את מוריך'. ותלמדו סמוך לנהר, שכשם שמי הנהר נמשכין כך ימשכו שמועותיכם. ומוטב שתדורו באשפתות של 'מתא מחסיא' שיש בה תלמידי חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה, ממה שתדורו בארמונות של 'פומבדיתא' שלא היה בה תרבות ראויה כל כך. ועוד אמר להם מוטב שתאכלו דג קטן מוסרח מ'מתא מחסיא', מכותח משובח וחזק.
'רמה קרני באלקי' ולא 'רמה פכי' – דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן.
משוח בשמן המשחה זה כהן ולא מלך (ולומר שאם שגג בהוראה יביא פר, ובלא הוראה יביא שעיר) – שנאמר 'כהן'. אבל לא מרובה בגדים, שנאמר משיח. ולא משוח מלחמה, שנאמר 'המשיח' המיומן שבמשוחים, שאין משיח אחר על גביו.
דף י"ב ע"ב
לחכמים אין מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצוות – ולרבי מאיר מביא.
אירע פסול בכהן גדול, ועבר, ומינו כהן אחר תחתיו – הראשון חוזר לעבודתו. והשני לרבי מאיר כל מצות כהונה עליו, ולרבי יוסי אינו ראוי לכהן גדול משום איבה, ולא לכהן הדיוט שמעלין בקודש ולא מורידין.
משנתינו שהמרובה בגדים אינו מביא פר על כל המצוות, וכהן שעבר כל מצות כהונה גדולה עליו – לרב חסדא רישא כחכמים וסיפא רבי מאיר, לרב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי, ולרבא רבי שמעון היא, שסובר כרבי מאיר בכהן שעבר, וכחכמים במרובה בגדים.
אלו דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט: פר הבא על כל המצות, פר יום הכיפורים, ועשירית האיפה, ולא פורע, ולא פורם למעלה כהדיוט אלא למטה (מבואר להלן), ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, ומקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק, מקריב חלק בראש, ונוטל חלק בראש, ומשמש בשמונה כלים, וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו, ופטור על טומאת מקדש וקדשיו (לרבי שמעון). וכולם נוהגים במרובה בגדים חוץ מפר המביא על כל המצות (כחכמים), וכולם נוהגין במשיח שעבר (כרבי מאיר) חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה.
כל הדברים שנוהגים בכהן גדול אין נוהגים במשוח מלחמה, חוץ מחמשה דברים האמורים בפרשה: לא פורע ולא פורם, אין מטמא לקרובים, מוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח לרבי יהודה, ולחכמים אינו מחזיר.
'והכהן הגדול מאחיו' – זה כהן גדול. 'אשר יוצק על ראשו שמן המשחה' – זה משוח מלחמה. 'ומלא את ידו ללבוש את הבגדים' – זה מרובה בגדים. על כולן הוא אומר 'ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא', אבל אין כולן מקריבין אוננים, שנאמר 'כי נזר שמן משחת אלקיו עליו' – 'עליו' ולא על חבירו. אבל מצווה על הבתולה, ולמדו רבי ישמעאל ממה שנאמר 'והוא'. ורבי עקיבא דרש מ'והוא' שאפילו אם העבירוהו מחמת מומין מצווה על הבתולה, ולא רק אם העבירוהו מחמת קריו.
משיח שנצטרע אסור באלמנה – כדין כהן גדול שעבר מחמת מומין.
לשיטת התנא במשנתינו (ולרבי ישמעאל) הכהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה. ונחלקו רב ושמואל בביאור דין זה: לרב למטה למטה ממש (בשפת חלוקו), ולמעלה למעלה ממש (בצוואר). ולשמואל למטה היינו למטה מ'קמי שפה' (מתחת לבית הצוואר), ולמעלה למעלה מ'קמי שפה' (שקורע בית הצוואר ממש). ולשיטת רבי יהודה כהן גדול אינו בפריעה ופרימה כל עיקר.
על כל המתים כולן, רצה מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל, ועל אביו ועל אמו מבדיל. ולרבי יהודה כל קרע שאינו מבדיל שפה שלו אינו אלא קרע של תפלות. שמואל סובר כרבי יהודה שקרע שאינו מבדיל שפה שלו אינו קרע, ולפיכך סובר שכהן גדול קורע מתחת לבית הצוואר. ואינו סובר כמותו לענין שכהן גדול אינו קורע כל עיקר.
כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל – והדיוט לא מקריב ולא אוכל.
כל התדיר מחבירו קודם את חבירו – שנאמר 'מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד', 'עולת התמיד' מיותר ללמד שהתדיר קודם. וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו – שנאמר אצל כהן 'וקדשתו', לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.
*************