
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי כ"ט תשרי תשע"ח
מסכת סנהדרין דף צ"ה
דף צ"ה ע"א
עשר מסעות נסע סנחריב באותו היום – 'בא על עית, עבר במגרון, למכמש יפקיד כליו, עברו מעברה, גבע מלון לנו, חרדה הרמה, גבעת שאול נסה', 'צהלי קולך בת גלים, הקשיבה לישה, עניה ענתות, נדדה מדמנה, ישבי הגבים העיזו'. ו'עברו מעברה' – הם שתי מקומות. ולא כל המקומות הם מסעות, אלא: 'צהלי קולך בת גלים' – אמר נביא לכנסת ישראל: צהלי קולך בתו של אברהם יצחק ויעקב, שעשו מצות רבות כגלי הים. ו'הקשיבה לישה' – אמר נביא לכנסת ישראל: אל תחששי מסנחריב, אלא מנבוכדנצר הרשע שנמשל לאריה. 'עניה ענתות' – עתיד ירמיה בן חלקיה מענתות ומתנבא על נבוכדנצר.
נבוכנדצר נקרא ארי ונקרא ליש – שיש ששה שמות לארי: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ.
'עוד היום בנוב לעמוד' – עד אותו היום נשתייר עדיין עונש על ישראל מעוונה של נוב עיר הכהנים, שהרג דואג במאמר שאול כל הכהנים שהיו שם, ואילו היה נלחם סנחריב בירושלים באותו היום, היה כובשה.
אמרו החוזים בכוכבים לסנחריב: אם תלך היום תוכל לכבשה, אך ביום אחר לא תוכל, והלך ביום אחד דרך שבדרך כלל הולכים אותה בעשרה ימים, כשהגיעו לירושלים הניחו עבורו לבושים זה על זה לגובה עד שעלה וישב גבוה יותר מהחומה והיה יכול לראות את כל ירושלים. וכשראה אותה נעשית קטנה ובזויה בעיניו, ואמר: זו היא העיר ירושלים, עליה הטרחתי את כל חילי, ובשבילה כבשתי את כל המדינה, הלא היא קטנה וחלשה מכל כרכי העמים שכבשתי בחוזק ידי, עמד והניד ראשו, ומוליך ומביא בידו על הר בית המקדש שבציון, ועל העזרה שבירושלים. אמרו אנשי חילו נשלח בה יד היום. ואמר שהיום הם עייפים אלא למחר יביא כל אחד חתיכה מהחומה. מיד 'ויהי בלילה ההוא, ויצא מלאך ה', ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף. וישכימו בבקר, והנה כולם פגרים מתים'. וזהו שאומרים בני אדם: כיון שעבר לילה על הריב, בטל הריב.
'וישבי בנוב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא חגור חדשה, ויאמר להכות את דוד' – היינו איש שבא על עסקי נוב, שאמר הקב"ה לדוד: עד מתי יהיה עון נוב עיר הכהנים טמון בידך, שעל ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי, ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו, במה רצונך להענש, האם בכך שיכלה זרעך, או שתמסר ביד אויב. השיבו: מוטב אמסר אני ביד אויב, ולא יכלה זרעי. יום אחד יצא דוד לצוד חיות ועופות, בא השטן ונדמה לו כצבי, ירה בו דוד חץ, ולא השיגו, ומשכו השטן עד שהביאו לארץ פלשתים. כשראה אותו ישבי בנוב אחיו של גלית, אמר: הנה זה שהרג את גלית אחי, כפתו והכניעו תחת בד שמועכים בו זיתים, וישב עליו, נעשה לו נס ונתרככה הארץ תחתיו, ולא ניזוק. והיה זה בערב שבת, והיה אבישי בן צרויה חופף ראשו בארבעה סאין של מים וראה בהם כתמי דם, וי"א שבאה יונה וטרפה עצמה לפניו, אמר אבישי, כנסת ישראל נמשלה ליונה הרי שדוד מלך ישראל שרוי בצער, הלך לביתו של דוד, ולא מצאו שם, שאל בבית המדרש האם מה ששנינו שאין רוכבין על סוסו של מלך, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, היינו גם בשעת הסכנה, והשיבוהו שאז מותר. רכב אבישי על פרדו של המלך, וקפצה לו הדרך, וכשראתה אותו ערפה אם ישבי בעודה טווה ניתקה הפלך וזרקתו עליו להרגו, ולא נפגע ואמרה לו שיביא לה הפלך, זרקו על ראשה והרגה, כשראה אותו ישבי בנוב, אמר עתה יהיו שנים נלחמים בי, ויהרגוני, זרק את דוד למעלה באויר ונעץ תחתיו רומח, שיפול עליו ויהרג, אמר אבישי שם והעמיד את דוד בין שמים לארץ, אך דוד עצמו לא יכל לעשות זאת מפני שאין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין. וסיפר לו דוד שבחר עונש זה, אמר לו שיהפוך תפילתו להענש שיכלה זרעו, כמאמר העולם בן בנך ימכור שעוה ואתה לא תצטער. ביקשו דוד שיסייעו בתפילה, אמר שם והוריד את דוד, רדף ישבי אחריהם, כשהגיעו ל'קובי' אמרו זה לזה: קום ביה, כשבאו ל'בי תרי', אמרו: שני גורים הרגו את האריה, אמרו לישבי: לך ומצא את ערפה אמך בקברה, כיון שהזכירו לו את שם אמו, תשש כחו, והרגוהו.
דף צ"ה ע"ב
שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם – 'ואבוא היום אל העין', באותו יום שיצא. יעקב אבינו – 'ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה', 'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש', שכשהגיע לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו, ורצה לחזור קפצה לו הארץ ומיד 'ויפגע במקום', דבר אחר אין פגיעה אלא תפילה. כשרצה לחזור אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה, מיד 'בא השמש', ולכן נאמר 'ויזרח לו השמש' – שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו. וכן קפצה לאבישי בן צרויה כדלעיל.
המקור שכלה זרעו של דוד – שנאמר 'ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה'. ואמנם נותר יואש, כשם שכשהרג שאול את כל אנשי נוב עיר הכהנים, נותר אביתר, ועונשו של דוד שיכלה זרעו, היה מדה כנגד מדה על הריגת נוב. ואכן אלמלא נשתייר אביתר, לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
סנחריב הרשע בא בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהם שגלונות וזונות, ובשמונים אלף גיבורים לבושי שריון קליפה, ובשישים אלף אחוזי חרב רצים לפניו, והשאר פרשים. וכן באו על אברהם, כשנלחם בארבעת המלכים. וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג.
אורך מחנהו של סנחריב היה ארבע מאות פרסה – ורוחב צואר סוסיו היה ארבעים פרסה, והיו במחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים פחות אחד חיילים. ונסתפק אביי מה הכוונה 'פחות אחד', האם ריבוא אחד, או אלף אחד, או מאה אחד, או חייל אחד.
החיילים הראשונים של סנחריב עברו את הירדן בשחי, וונתמעטו המים, ואחריהם כבר עברו ברגליהם, שהיו המים מגיעים רק עד צוארם, ויבש הירדן לגמרי, והאחרונים כבר העלו עפר. ולא מצאו מים בנהר לשתות, עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו.
ואף שנאמר 'ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף' – היינו ראשי הגייסות, כנאמר 'לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון' – בשמנים שבהם, וכן נאמר 'וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה'.
המלאך שהכה את מחנה אשור – לר' אליעזר: ביד הכם. שנאמר: 'וירא ישראל את היד הגדולה' – שעתידה ליפרע מסנחריב. לר' יהושע: באצבע הכם. שנאמר: 'ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא' – שעתידה ליפרע מסנחריב. לר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אמר הקב"ה לגבריאל, מגלך מחודדת להרוג את אלו, אמר לפניו: רבש"ע, כבר נטושה ועומדת היא מששת ימי בראשית. לרשב"י: אותו הפרק זמן בישול פירות היה, אמר הקב"ה לגבריאל הממונה על בישול הפירות, אגב יציאתך לבשל הפירות הרוג חילו של סנחריב. ליש אומרים: בחוטמן נשף בהן ומתו. לר' ירמיה בר אבא: כפיים ספק להם ומתו. לר' יצחק נפחא: פתח אזניהם ושמעו שירה מפי חיות ומתו.
כמה נשתיירו מחילו של סנחריב – לרב: עשרה בני אדם. שנאמר 'ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם' – שנער יכול להטיף טיפת דיו כאות 'י'. לשמואל: תשעה, 'ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר, ארבעה חמשה בסעיפיה'. ארבעה וחמשה – תשעה הם. לריב"ל: ארבעה עשר, כסך כל המנין המוזכר בפסוק שהביא שמואל. לר' יוחנן: חמשה, סנחריב ושני בניו, נבוכדנצר, ונבוזראדן. נבוזראדן – גמרא. נבוכדנצר – שכשראה את חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש אמר שרואה עמם מלאך, ואם לא ראה מלאך מימיו איך ידע איך נראה. סנחריב ושני בניו – שנאמר שאח"כ הכו את אביהם.
*************