לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי ל' שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ל"א

דף ל"א ע"א 

שלשה יינות הן: יין נסך אסור בהנאה, ומטמא טומאה חמורה בכזית. סתם יינם אסור בהנאה, ומטמא טומאת משקין ברביעית. המפקיד יינו אצל עובד כוכבים, אסור בשתיה ומותר בהנאה. ואם ייחד לו קרן זוית, מותר גם בשתיה. וזו שיטת חכמים, אבל לרבי אליעזר מותר בכל אופן גם בשתיה.

המפקיד פירותיו אצל עובד כוכבים – הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים לשביעית ולמעשר, לפי שהוא מחליפם בשלו.

הלוקח או השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים, ומלאוהו יין, ומפתח או חותם ביד ישראל – לרבי אליעזר מותר גם בשתיה. ולחכמים אסור לעשות כן, ואם עשה מותר בהנאה ואסור בשתיה. והלכה כרבי אליעזר.

לרבי אלעזר הכל משתמר בחותם אחד חוץ מיין – שסובר כרבי אליעזר, ולרבי יוחנן גם יין משתמר בחותם אחד כדעת כחכמים. וי"א שהכל סוברים כחכמים שלא די בחותם אחד, ונחלקו לענין חותם בתוך חותם, שלרבי אלעזר אסרו חכמים גם בחותם בתוך חותם, ולרבי יוחנן מודים בחותם בתוך חותם שמשתמר.

ואלו חשובים חותם בתוך חותם: א. כפה מזרק על פי החבית, וטח בטיט סביבות פי המזרק לדופני החבית. ב. כפה סל ע"פ חבית מגופה, והסל מהודק בחבית. אבל אם אינו מהודק לא. ג. נוד של עור מלא יין, שקשור ומונח בתוך דיסקיא של עור וחתמו, ופיו למטה. אבל אם פיו למעלה, לא. ואם כפף פי הנוד כשהוא קשור לתוכו, ושוב חזר וקשרו, גם בלא דסקיא נקרא חותם בתוך חותם.

בראשונה היו אומרים יין של מקום הכותים אסור מפני הגויים הסמוכים להם – שאין הכותים מקפידים על מגע הגוי. חזרו לומר חביות פתוחות אסורות, אבל סתומות מותרות, ודווקא בין הגיתות שהכותי ירא ונזהר שלא יגע הגוי, שמא יראוהו ויפסיד. אבל שלא בין הגיתות, אפילו סתומות אסורות בין בעיר ובין בדרך.

דף ל"א ע"ב 

השולח חבית של יין ביד כותי, ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים – אם מכיר חותמו וסתמו מותר, ואם לאו אסור, שהכותי לא נזהר על מגע עובד כוכבים.

כל דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתיישן – מותר, שארס הנחש אינו מניחו להתיישן. וכן יין מגתו חדש שנתגלה עד שלא החמיץ, והחמיץ, מותר, שאילו שתה בו נחש לא היה מניחו להחמיץ.

רב פפא הוציאו לו הגויים שכר ושתה בפתח החנות, ורב אחאי שתה כשהביאוהו לביתו, שסברו שהאיסור משום חתנות, ורב אחאי עשה הרחקה יתירה.

רב שמואל בר ביסנא לא שתה יין ושכר מחשודים שלא הקפידו על יינם של עובדי כוכבים – יין משום חשד יין נסך, ושכר אטו יין.

רב התיר שכר של גויים לאדם בריא – שאע"פ שאינם מקפידים על גילוי, טעם המר של הכשות שורף את הארס, ואין בו כח להלקות לבריא. אבל לחולה אסרו, לפי שהוא מזיקו.

כל השרצים יש להם ארס – של נחש ממית, ושל שרצים אינו ממית.

הגויים הנפוחים ששותים משקים מגולים אינם מתים – לפי שאוכלים שקצים ורמשים גופם מתחמם.

*************