לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ב' חשון תשע"ח

מסכת סנהדרין דף צ"ח

דף צ"ח ע"א 

לר' אבא אין לך קץ מגולה יותר מהאמור: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא' – כאשר ארץ ישראל תתן פריה בעין יפה – תבוא הגאולה. לר' אלעזר: מהאמור 'כי לפני הימים ההם [-ימות המשיח] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר' – כשאדם לא ישתכר דבר, ואף לא ע"י עבודת האדמה שע"י בהמה, תבוא הגאולה.

'ליוצא ולבא אין שלום מן הצר' – לרב: אף תלמידי חכמים שכתוב בהם 'שלום' והיו צריכים לצאת ולבוא בשלום, באותם ימים אף להם אין שלום מפני הצרות. לשמואל: אין בן דוד בא עד שיהיו השערים שקולין [-שיהיה היין זול כתבואה].

'אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך, ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל' – אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא.

'וכרת הזלזלים במזמרות, בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט' – אין בן דוד בא עד שתכלה אפילו מלכות המזולזלת מישראל ולא תהיה להם מלכות כלל.

'כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, והשארתי בקרבך עם עני ודל, וחסו בשם ה" – אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל.

'ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך… ואשיבה שופטיך כבראשונה' – אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל.

'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה' – אין ירושלים נפדית אלא בצדקה.

אמר רב פפא: אם יבטלו גסי הרוח מישראל – יבטלו הפרסיים המכשפים המצערים את ישראל, שנאמר: 'ואצרף כבר סגיך, ואסירה כל בדיליך'. אם יבטלו דייני ישראל – יבטלו השופטים הנכרים החובטים את ישראל במקלות, שנאמר: 'הסיר ה' משפטיך, פנה איבך'.

'ואת עם עני תושיע' – אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו.

'כי יבא כנהר צר רוח ה' נססה בו [-לשון ניקוב ואכילה, שרוח המקום מחריבה אותם עם הצרות הבאות] ובא לציון גואל' – אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו.

אין בן דוד בא אלא או בדור שכולו זכאי – שנאמר 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ', או בדור שכולו חייב – שנאמר 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע… למעני אעשה'.

'אני ה' בעתה אחישנה': זכו ישראל – 'אחישנה' קודם זמנו, ואם לא זכו – בעתה.

'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה' – זכו ישראל יבוא משיח במהירות כענני שמים, לא זכו 'עני ורוכב על חמור' – יבא כעני הרוכב בעצלות על חמורו.

לגלג שבור מלכא לשמואל: גנאי הוא למשיח שיבוא על חמור, אשלח לו סוס נאה שיש לי. השיבו: יש לך סוס בן מאה גוונים כחמורו של משיח? (לדחותו בעלמא אמר כך).

ר' יהושע בן לוי מצא את אליהו עומד על פתח המערה שהתחבא בה רבי שמעון בר יוחאי מפני הרומאים, ושאלו האם יזכה לבוא לעולם הבא. השיבו: אם ירצה אדון הזה [שהיתה שם השכינה]. ואמר ריב"ל שראה רק שנים [הוא ואליהו], ושמע קול שלשה [השכינה]. ושאל את אליהו מתי יבוא משיח. השיבו: שישאל את משיח עצמו היושב על שער רומי בין עניים מנוגעים, ואף הוא מנוגע, וכל העניים מתירים כל תחבושותיהם בבת אחת, והמשיח מתיר בכל פעם תחבושת אחת, ומקנח וקושר, שלא יתעכב אם יקראוהו לגאול את ישראל. הלך לשם ריב"ל ואמר למשיח: 'שלום עליך רבי ומורי', והשיבו: 'שלום עליך בר ליואי'. שאלו מתי יבא לגאול, והשיבו: 'היום'. אמר אליהו לריב"ל שכיון שאמר לו 'שלום עליך בר ליואי' הרי הבטיחו לו ולאביו שיבואו לעולם הבא. אמר לו ריב"ל ששיקר לו המשיח באומרו שיבא היום ולא בא. השיבו אליהו שנתכוין – 'היום אם בקולו [של הקב"ה] תשמעו'.

שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: אימתי בן דוד בא – ואמרו לו שלא יבקשו לו אות. אמר להם: לכשיפול שער רומי ויבנה, ויפול שוב ויבנה, ויפול שוב, ואין מספיקין לבנותו פעם שלישית – עד שבן דוד בא. וביקשוהו אות, אע"פ שאמרו תחילה שלא יבקשו. אמר להם: אם כדברי יהפכו עתה מי מערת פמייס לדם, וכך היה.

בשעת פטירתו של רבי יוסי בן קיסמא, אמר לתלמידיו: קברו ארוני עמוק, שעתידים פרס ומדי לבוא במלחמת גוג ומגוג ללכוד את בבל, ואין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו, ומשם יבואו לכבוש ארץ ישראל, ויוציאו חיילי מדי ארונות קבורה להאכיל בהם תבן לסוסיהם.

דף צ"ח ע"ב 

אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים, שנאמר 'לכן יתנם עד עת יולדה ילדה [-תשעה ירחי לידה], ויתר אחיו ישובון על בני ישראל', 'וישובו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ'.

אמר עולא: יבא המשיח ולא אראנו, שלא יבוא בזמני.

רב יוסף אמר: שרוצה לראות ביאת המשיח אפילו אם יזכה רק לשבת בצל הרעי של חמורו.

אמר רבה: יבא המשיח ולא אראנו, שלא יבוא בזמני. ושאלו אביי מדוע חושש מחבלי משיח, והרי אמר ר' אלעזר לתלמידיו שהעוסק בתורה ובגמילות חסדים ינצל מכך, ויש בך שניהם. השיבו שחושש שמא יחטא ויגרום החטא שלא ינצל, וכשם שהיה יעקב ירא אף שהבטיחו ה' 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך'. וכדתניא, 'עד יעבר עמך ה" – זו ביאה ראשונה שבאו ישראל לארץ בימי יהושע, 'עד יעבר עם זו קנית' – זו ביאה שניה, שנתן להם כורש רשות לחזור לארץ בימי עזרא, והוקשו שניהם ללמד שהיו ראויים ישראל לעשות להם נס שיעלו בזרוע על כרחם של מלכי פרס כפי שהיה בביאה ראשונה, אלא שגרם החטא והוצרכו ליכנס רק ברשות כורש.

אמר ר' יוחנן: יבא המשיח ולא אראנו, שלא יבוא בזמני. ושאלו ריש לקיש האם חושש מהכתוב 'כאשר ינוס איש מפני הארי…' – כאשר ינוס אדם מצרה אחת יפגע מיד באחרת, והלא גם בעולם הזה יש כך, שבזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו הממונה על גבולות השדה, נכנס לעיר פגע בו גובה המס, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב. אלא חושש מהנאמר 'שאלו נא וראו אם ילד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה, ונהפכו כל פנים לירקון' – הקב"ה שכל גבורה שלו מצטער כיולדה בשעה שמאביד את הנכרים מפני ישראל, ונהפכו פני פמליא של מעלה ושל מטה לירקון בשעה שאומר הקב"ה 'הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו' – כמאמר העולם: כשרץ השור ונפל ומעמיד סוס במקומו, אף שהשור היה חביב עליו יותר, כשיתרפא השור קשה לו להוציא סוסו מפני השור, כך כשחוזרים ישראל בתשובה קשה לו לאבד הגויים מפניהם.

אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל לאכול שובע ימות המשיח, ודלא כר' הילל שאמר שכבר אכלוהו בימי חזקיה.

אמר רב: לא נברא העולם אלא בזכות דוד שעתיד לומר שירות ותשבחות. לשמואל: בשביל משה שעתיד לקבל את התורה. לר' יוחנן: אלא למשיח.

שמו של משיח: לדבי ר' שילא – שילה, כאמור 'עד כי יבא שילה'. לדבי ר' ינאי – ינון, כאמור 'יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו'. לדבי ר' חנינה – חנינה, כאמור 'אשר לא אתן לכם חנינה'. יש אומרים – מנחם בן חזקיה, כאמור 'כי רחק ממני מנחם משיב נפשי'. לרבנן: מצורע של בית רבי, כאמור 'אכן חליינו הוא נשא, ומכאבינו סבלם, ואנחנו חשבנהו נגוע, מכה אלוקים ומענה'.

אמר רב נחמן: אם המשיח מאלו החיים הרי הוא כגון אני (שהיה חתנו של רבן גמליאל, שהיה מבני דוד), שנאמר: 'והיה אדירו ממנו, ומשלו מקרבו יצא' – מבני דוד שיש להם ממשלה גם בגלות. ורב אמר שהוא כגון רבינו הקדוש, שסובל תחלואים וחסיד גמור הוא. ואם הוא מאותם שכבר מתו הרי הוא כגון דניאל איש חמודות שנדון ביסורים בגוב האריות וחסיד גמור היה.

אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקב"ה להעמיד להם לישראל דוד אחר שימלוך עליהם. שנאמר 'ועבדו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם', ולא 'דוד מלכם אשר הקים להם'. והקשה רב פפא מהכתוב 'ודוד עבדי נשיא להם לעולם', והשיבו אביי ששניהם יהיו, כמו קיסר ומשנה לקיסר.

'הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חשך ולא אור' – משל לתרנגול ועטלף שהיו יושבים ומצפים לאור. שאל התרנגול לעטלף: מילא אני מצפה לאורה שיש לי עיניים, אך מה אתה צריך לכך. וכך גם ישראל מצפים לגאולה, משום שיום ה' יהיה להם אור, אבל הנכרים, למה מחכים, והרי יהיה להם חושך. וכמו שאמר ר' אבהו למין שמשיח יבא כאשר יכסה אתכם החושך, ככתוב 'כי הנה החשך יכסה ארץ, וערפל לאמים, ועליך יזרח ה', וכבודו עליך יראה'.

*************