לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ה' שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ו'

דף ו' ע"א 

מ'לחיות זרע' למדנו – ציוה הקב"ה לנח שלא יכניס זקן או סריס שאינם בני בנים, כי מ'אתך' היינו אומרים לצוותא בעלמא ולא נתמעט אלא טריפה.

שלשה ימים שלפני אידיהן – הן בלא אידיהן. (דין שלשה ימים שלאחריהם, וזמני אידיהן יתבארו להלן דף ז'–ח').

בגמרא נסתפקו אם האיסור לשאת ולתת בג' ימים שלפני אידיהן הוא משום 'הרווחה' שיש לגוי, ויודה לעבודה זרה שלו, ועובר הישראל על 'לא ישמע על פיך', או משום 'לפני עור', שמוכר להם בהמה להקרבה. ונפקא מינה – אם יש כבר בהמה לגוי, שלצד שהוא משום לפני עור מותר למכור לו.

דף ו' ע"ב 

לא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח – משום 'לפני עור לא תתן מכשול'. ודווקא כשעומדים בשני צדי הנהר, שאם לא היה מושיט לא היה יכול ליטול מעצמו, אבל אם יכול ליטול מעצמו, לא עבר הנותן משום לפני עור.

נשא ונתן בג' ימים שלפני אידיהן – לרבי יוחנן אסור ליהנות מאותה סחורה, ולריש לקיש מותר. נשא ונתן באידיהן – לדברי הכל אסור.

לא אסרו למכור להם אלא דבר המתקיים, אבל דבר שאינו מתקיים כגון ירק – מותר. ודוקא למכור להם, אבל לקנות מהם אסור – שמתוך שאינו מתקיים הוא שמח במכירתו.

מין ששלח מטבע לישראל ביום אידו – לא יטלנו לעצמו שילך ויודה לע"ז, וגם לא יחזירנו שיהיה לו איבה, אלא יזרקנו לבור בפניו כלאחר יד, כדי שלא יבין שהשליכו מדעת.

לשיטת אביי מעיקר הדין אסור להשאילם, להלוותם, ולפורעם, משום שהוא מרויח להם, אבל לשאול מהם לא אסרו אלא משום גזירה אטו להשאיל, וכן ללוות אטו להלוות, ולפרוע מהם אטו לפורעם. ולרבא אסור גם באלו מעיקר הדין, לפי שהוא שמח שהישראל צריך לו והולך ומודה לע"ז.

לתנא קמא אין נפרעים מן הגוי בג' ימים שלפני אידיהן – שאע"פ שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן. ולרבי יהודה הולכים אחר עכשיו שהוא מיצר. ואע"פ שבחול המועד מתיר לאשה לטפול בסיד אע"פ שמצירה עכשיו משום ששמחה לאחר זמן, היינו משום שכל מה שהתירו במועד מיצר הוא באותה שעה ושמח לאחר זמן. ולרבינא סובר רבי יהודה שהגוי מיצר בפרעון לעולם ואינו שמח לאחר זמן.

לשיטת רבי יהושע בן קרחה אין נפרעים מן הגוי מלוה בשטר, אבל מלוה על פה נפרעים מפני שהוא כמציל מידם. והלכה כמותו אע"פ שהוא יחיד כנגד רבים.

*************