לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ז' אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף ט'

דף ט' ע"א 

השוחט פסח שלא בזמנו לשם זבח אחר נעשה שלמים – ואין אומרים שיהיה כאותו זבח שנשחט לשמו, שדוחין קדשים הנאכלים לכל אדם אצל קדשים הנאכלים לכל אדם, ולא אצל קדשים שאין נאכלים לכל אדם. ולרבי יוסי ברבי אבין שדוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים, ולא אצל קדשי קדשים.

שחט פסח לשם מעשר לא נעשה מעשר – ולומר שלא נצטרך להביא עמו נסכים, וללקות עליו משום 'לא יגאל' אם מכרו – שנאמר 'העשירי יהיה קודש', זה מעשר ולא אחר. וכן אם שחטו לשם בכור לא נעשה בכור – ולומר שלא יצטרך נסכים או שיתנהו לכהנים – שלמדים 'עברה עברה' ממעשר. שחטו לשם תמורה לא נעשה תמורה – ולומר שילקה משום לא יחליפנו – שנאמר 'והיה הוא ותמורתו', זו תמורה ולא אחר. שחטו לשם תודה לא נעשה תודה להטעינו לחם, שהרי מותר תודה עצמה אין צריכה לחם, ק"ו על מותר הבא לה ממקום אחר.

'ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים' – עולה על מותר פסח ולא על מותר אשם, ש'הצאן' משמע ששוה בכל צאן, ואשם לא בא אלא מן העזים. ו'מן' בא למעט בן שתי שנים ונקיבה שאין הפסח בא מהם. ואם 'כשב' בא לרבות את הפסח לאליה, ו'אם עז' ללמד שעז אינה טעונה אליה. ו'אם' כבש בא לרבות פסח שעברה שנתה ושלמים הבאים מחמת פסח (חגיגת י"ד) לכל מצות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.

דף ט' ע"ב 

משלשה מקראות למדנו שמותר פסח קרב שלמים: א. 'ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים', שדבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים. ב. 'וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר', והלא פסח בא רק מכבשים ועזים, אלא ללמד שמותר פסח יהא לשלמים הבא מצאן ובקר. ג. 'אם' כבש לרבות על פסח שעברה שנתה לכל מצות שלמים. שמפסוק אחד הייתי אומר רק כשעברה זמנו ושנתו שנדחה מפסח לגמרי קרב שלמים, אבל אם עברה זמנו ולא שנתו שראוי לפסח שני, לא קרב שלמים. ומכתוב שלישי למדנו שגם אם לא עברה לא זמנו ולא שנתו שראוי לפסח, קרב שלמים.

רב אמר מימרא אחת משמו של 'מבוג' בענין 'חטאת נחשון': א. י"א שאם שחט חטאת לשום חטאת נחשון כשירה, שנאמר 'זאת תורת החטאת', תורה אחת לכל החטאות. ודחאה רבא, שהרי מנחות שנקמצו שלא לשמן עלו לבעלים לשם חובה משום שמעשיה מוכיחין עליה, ולולא זאת לא היו עולים אע"פ שנאמר 'זאת תורת המנחה', ובהכרח שאין דורשים תורה אחת לכל המנחות. ב. שאם שחטה על מנת שיתכפר בה נחשון כשירה, שאין כפרה למתים, ולא אמר מת בעלמא, לומר שאם שחטה על מנת שיתכפר חי שדומה לנחשון, וכגון מי שמחויב חטאת נזיר או מצורע שלא בא על חטא, פסולה. ודחוהו בגמרא כי חטאת נזיר ומצורע חשובות עולה, והשוחט על מי שמחויב עולה כשירה. ג. שאם שחטה על מי שמחויב חטאת כנחשון, כלומר נזיר ומצורע שחטאתם לא בא על חטא, כשירה, כי חטאת נחשון עולה היא, ודינו כשוחט חטאת על מי שמחויב עולה.

חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת ע"ז – כשירה. לשם חטאת נזיר או חטאת מצורע פסולה, שעולות הם. רבא נסתפק על מי ששחט חטאת חלב לשם חטאת של טומאת מקדש וקדשיו, אם הואיל וחייבת כרת כמותה כשירה, או מאחר שאינה קבועה כמותה פסולה.

לרב אחא בריה דרבא אפילו חטאת דם לשם חטאת חלב פסולה -. ורבא נסתפק לענין שינוי בעלים, שהשוחט על מי שמחויב חטאת חלב פסולה, שמחויב כפרה כמותו, ועל מי שמחויב חטאת נזיר ומצורע כשירה, ועל מי שמחויב מחמת טומאת מקדש וקדשיו, נסתפק אם מאחר שיש בה כרת כמותה פסולה, או כיון שאינו קבוע כמותה כשירה. ולא נפשט.

*************