לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ט"ו כסלו תשע"ח
מסכת שבועות דף ה'
דף ה' ע"א
שנינו לעיל שרבי אמר שמשמעות 'ונעלם' היא שקודם לכן ידע – שאילו הכוונה שלא ידע כלל היה נכתב 'והיא עלומה ממנו'. ואמנם בסוטה נאמר 'ונעלם מעיני אישה' ואין יכול להתפרש שידע ושכח – שדרשו מ'ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה' שרק בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקים את אשתו, וכן על התורה נאמר 'ונעלמה מעיני כל חי' ולא ידעוה כלל – שנאמר 'לא ידע אנוש ערכה', אך סבר רבי ידיעת בית רבו שמה ידיעה (וידיעה קצת יש גם בסוטה ובתורה).
לרבי מה ששנינו 'אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף' – היינו בתינוק שנשבה לבין הנכרים ולא היתה לו ידיעת בית רבו.
במסכת שבת שנינו 'יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ' – שעיקר המסכת בענין שבת, ולכן שנינו גם הפטורים (שעשה כל אחד חצי מלאכה – עקירה או הנחה), אך כאן שנינו רק החיובים – שתי הוצאות ושתי הכנסות.
דף ה' ע"ב
מה ששנינו במשנה 'יציאות השבת שתים שהן ארבע' – היינו שתי הוצאות ושתי הכנסות, ואף ששנינו 'יציאות' – רב אשי: גם הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד נקראת 'הוצאה' כיון שעקר החפץ ממקומו, וכמו ששנינו 'המוציא מרשות לרשות חייב' והיינו גם במכניס, שאם רק במוציא למה נקט 'מרשות לרשות' ולא 'מרשות היחיד לרשות הרבים'. רבא: 'רשויות השבת שתים' (רשות היחיד ורשות הרבים), שבהם יש שני איסורים לעומד בחוץ, ושנים לעומד בפנים.
מראות נגעים שנים שהן ארבעה: .בהרת – עזה כשלג, תולדתה – כסיד ההיכל, שאת – כצמר לבן, תולדתה – כקרום ביצה. ומה ששנינו שתי אבות ושתי תולדות היינו דלא כר' עקיבא שסבר שכל אחת מצטרפת לזו שלפניה, ואם כן יש למנותם לפי סדר דרגת בהירותם – שלסדר המשנה נמצא שסיד היכל אין לו למי להצטרף, לבהרת לא – שיש 'שאת' ביניהם, לשאת לא – שאינו תולדתו. אכן מקרום ביצה לא היה קשה, שמצטרף עם שאת כיון שפירשה תורה 'ולשאת ולספחת' – ספחת טפילה לשאת.
*************