
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ט' חשון תשע"ח
מסכת סנהדרין דף ק"ה
דף ק"ה ע"א
'מדוע שובבה העם הזה ירושלים משבה נצחת' – תשובה ניצחת השיבה כנסת ישראל לנביא. לרב: שאמר להם חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו היכן הם. והשיבו: ונביאיכם שלא חטאו היכן הם, שנאמר 'אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו'. אמר להם: אבותיכם חזרו והודו. לשמואל: באו י' בני אדם וישבו לפני נביא, אמר להם: חזרו בתשובה. אמרו לו: עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום. אמר הקב"ה לנביא: לך אמור להן 'אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם'.
'דוד עבדי' נבוכדנצר עבדי' – גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידים ישראל לומר כנ"ל, לפיכך הקדים הקב"ה וקראו 'עבדו' – עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי.
'והעולה על רוחכם היו לא תהיה… ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' – אמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן.
'ויסרו למשפט אלוקיו יורנו' – אמר נביא לישראל: חזרו בתשובה. אמרו לו: אין אנו יכולים, יצר הרע שולט בנו. אמר להם: יסרו יצריכם. אמרו לו: אלוקיו יורנו.
'בלעם' – בלא עם, דבר אחר: שבלה עם. 'בן בעור' – שבא על בעיר.
הוא 'בעור' הוא 'כושן רשעתים' הוא 'לבן הארמי', בעור – שבא על בעיר, כושן רשעתים – שעשה שתי רשעיות בישראל, בימי יעקב ובימי שפוט השופטים, ומה שמו – לבן הארמי.
'בן בעור' 'בנו בעור' – שהיה אביו בנו בנביאות.
שנינו במשנה שבלעם אין לו חלק לעולם הבא, ומשמע שגויים אחרים יש להם – והיינו כר' יהושע, שדרש ר' אליעזר 'ישובו רשעים לשאולה' – אלו פושעי ישראל, 'כל גוים שכחי אלוקים' – אלו פושעי גויים. אמר לו ר' יהושע וכי נאמר 'בכל גוים', אלא 'ישובו רשעים לשאולה' ומי הם – כל גוים שכחי אלוקים.
בלעם נתן סימן בעצמו – שאמר: 'תמות נפשי מות ישרים' – אם תמות נפשי מות ישרים 'תהא אחריתי כמוהו', ואם לאו 'הנני הולך לעמי'.
'וילכו זקני מואב וזקני מדין' – לא היה ביניהם שלום מעולם, משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובים זה לזה, בא זאב על האחד, אמר האחד אם איני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא עלי, הלכו שניהם והרגו הזאב. וכמאמר העולם החולדה והחתול (ששונאים זה לזה) חגגו עם חלבו של חסר מזל.
'וישבו שרי מואב עם בלעם' – אך שרי מדין הלכו, כיון שאמר להם 'לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר' אמרו: כלום יש אב ששונא את בנו.
חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני – מתחילה 'לא תלך עמהם', ולבסוף 'קום לך אתם'.
חוצפא מלכותא בלא תאגא היא – שנאמר 'ואנוכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני'.
בלעם חיגר ברגלו אחת היה – שנאמר 'וילך שפי'. שמשון בשתי רגליו – שנאמר 'שפיפון עלי אורח'.
בלעם סומא באחת מעיניו היה – שנאמר 'שתום העין'. קוסם באמתו היה – שנאמר 'נופל וגלוי עינים', ונאמר 'והמן נופל על המטה'. וי"א שבא על אתונו – שנאמר 'כרע שכב', ונאמר 'בין רגליה כרע נפל שכב'.
דף ק"ה ע"ב
בלעם לא ידע דעת בהמתו – ששאלוהו מדוע אינו רוכב על סוס. השיבם שסוסו במרעה. אמרה לו: 'הלא אנוכי אתונך', אמר רק לטעינה, אמרה: 'אשר רכבת עלי', אמר באקראי בעלמא, אמרה: 'מעודך עד היום הזה', ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה, שנאמר 'ההסכן הסכנתי', ונאמר 'ותהי לו סוכנת'.
'ויודע דעת עליון' – והרי דעת בהמתו לא ידע, אלא שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה, וכמאמר נביא לישראל 'עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם… למען דעת צדקות ה" – אמר הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט, ולכן אמר בלעם לבלק: 'מה אקוב לא קבה קל, ומה אזעום לא זעם ה".
זעמו של הקב"ה רגע – שנאמר 'כי רגע באפו', או 'חבי כמעט רגע עד יעבר זעם', והוא בג' שעות ראשונות של יום שמלבינה לגמרי כרבולת התרנגולת.
שכנו המין של ר' יהושע בן לוי ציערו, קשר ריב"ל תרנגולת לכרעי מיטתו כדי שיוכל לקללו באותה שעה, ובהגיע הזמן נמנם, אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא, שנאמר 'גם ענוש לצדיק לא טוב'.
בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחים כתריהם על ראשיהם ומשתחוים לחמה – מיד הקב"ה כועס.
אהבה מבטלת שורה של גדולה – שנאמר 'וישכם אברהם בבוקר'. שנאה מבטלת שורה של גדולה – מבלעם, שנאמר 'ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו'.
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה – שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק, זכה ויצאה ממנו רות שהייתה בתו של עגלון בן בנו של בלק.
'ייטב אלוקים את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך' – הכוונה רק 'מעין', שהרי אין דרך ארץ לומר שיגדל ממנו. וכן 'תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך' – 'נשים באהל' היינו שרה רבקה רחל, היינו גם רק 'מעין'. אך לרב יוסי בר חוני בשלמה הכוונה כפשוטו, שבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בנו – משלמה ותלמידו – או מ'ויהי נא פי שנים ברוחך אלי' (באליהו), או מ'ויסמך את ידיו עליו ויצוהו' (משה – שנתן שתי ידיו על יהושע אף שצווה רק 'ידך').
'וישם דבר בפי בלעם' – ששם לו מלאך, וי"א ששם לו חכה.
מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו – ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – 'מה טובו אהליך יעקב', לא תשרה שכינה עליהם – 'ומשכנותיך ישראל', לא תהא מלכותם נמשכת – 'כנחלים נטיו', לא יהא להם זיתים וכרמים – 'כגנות עלי נהר', לא יהא ריחם נודף – 'כאהלים נטע ה", לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – 'כארזים עלי מים', לא יהיה להם מלך בן מלך – 'יזל מים מדליו', לא תהא מלכותם שולטת באומות – 'וזרעו במים רבים', לא תהא עזה מלכותם – 'וירום מאגג מלכו', לא תהא אימת מלכותם – 'ותנשא מלכותו'.
כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות – שנאמר 'ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך', 'קללה' ולא 'קללות'.
'נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא' – טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מברכה שברכם בלעם הרשע, שאחיה השילוני קיללם ב'קנה' – מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן, כיון שדוממו הרוחות עמד קנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכם ב'ארז', מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ספרי תנ"ך.
*************