לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ט' ניסן תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ס"ט

דף ס"ט ע"א 

רב כהנא אסר חומץ שנפל לתוכו עכבר ונשחק לחתיכות קטנות – שמא יבלע השותה חתיכות שרץ. ובאופן שלא נשחק, סבר רבינא לשערו במאה שלא גרע מתרומה. ורב תחליפא בר גיזא השיבו שמא הוא כתבלין של תרומה שלא בטל טעמו בקדירה. רב אחאי שיערו בחמשים. ורב שמואל בריה דרב איקא שיער עכבר שנפל לשכר בששים. ולהלכה בין נפל לשכר ובין לחומץ משערים בששים, וכן בכל איסורים שבתורה (חוץ מחמץ בפסח).

עובד כוכבים שהיה מעביר לישראל כדי יין ממקום למקום – אם היה בחזקת המשתמר, כגון שהפליג הישראל מן הגוי מיל ולא הודיעו שהוא מפליג, מותר, שהגוי ירא בכל שעה שמא יבוא. ואם הודיעו שהוא מפליג – לתנא קמא אם שהה בכדי שיעשה הגוי נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום הנקב ותתיבש הסתימה, אסור. ולרשב"ג אינו נאסר עד שישהה כדי שיפתח את כל מגופת החבית, ויעשה מגופה חדשה ותתיבש.

וכן המניח יינו בקרון או בספינה עם הגוי, והלך לו בקפנדריא ונכנס למדינה ורחץ – מותר. ואם הודיעו שהוא מפליג – מחלוקת ת"ק ורשב"ג כנ"ל. וכן המניח גוי בחנות, אף על פי שיצא ונכנס מותר. ואם הודיעו שהוא מפליג – מחלוקת ת"ק ורשב"ג כנ"ל.

היה אוכל עם הגוי על השולחן, והניח לגינין על השולחן ולגין על הדולבקי והניחו ויצא – מה שעל השולחן אסור, שעל הדולבקי מותר. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה – גם מה שעל הדולבקי אסור. חביות פתוחות שבבית אסורות, וסתומות מותרות כדי שיפתח המגופה ויעשה חדשה ותתיבש (סתמא כרשב"ג).

היו חמריו ופועליו טעונין טהרות, וטיהרן לשם כך – אפילו הפליג מהן יותר ממיל (וי"ג 'מיל'), אם יכול לבוא להם דרך עקלתון, טהרותיו טהורות. ואם אמר להן לכו ואני בא אחריכם, כיון שנתעלמה עינו מהם טהרותיו טמאות, שאין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו, ומאחר שאמר להם לכו ואני בא אחריכם סמכה דעתם והרשו לחבריהם ליגע.

דף ס"ט ע"ב 

מחלוקת ת"ק ורשב"ג אם צריך שישהה כדי שיעשה נקב במגופה ויסתום, או עד שיפתח את כולה ויעשה חדשה היא במגופה של סיד – שהיא לבנה, ואינה ניכרת מלמעלה, שאין הבדל בין החדש לישן, שלרבי שמעון אסור לפי שניכרת מלמטה, שאינו יכול למלאות את הסתימה עד סופה, ולחכמים מותר, כיון שלא ניכר מלמעלה אין הגוי מעלה על דעתו שיהפוך ויראנה מלמטה, או משום שיכול למלאות את כל הסתימה ולא תהיה ניכרת גם מלמטה. אבל במגופה של טיט דברי הכל כדי שיפתח ויעשה מגופה חדשה ותתיבש, לפי שסתימתו ניכרת גם מלמעלה, שהוא שחור בתחילתו גם כשנתיבש, ואינו מלבין עד יום או יומיים.

הלכה כרשב"ג – לפי ששנינו כמותו בסתמא בדין היה אוכל עם הגוי על השולחן, שחביות סתומות מותרות בכדי שיפתח ויגוף ותיגוב. ואע"פ שהלכה כרשב"ג, והלכה כרבי אליעזר שאינו חושש לזיוף בחותם אחד, עדיין אנו חוששים להושיב יין ביד גויים, שמא יקדח במקצת בנקב הדק (העשוי כדי שריח היין יצא ממנו), ויטעום מן היין.

*************