לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ג טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף ל"ג

דף ל"ג ע"א 

אמר לעדים: 'משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה', ואמרו: 'שבועה שאין אנו יודעין לך עדות' – אין חייבין אלא אחת. אמרו: 'שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה' – חייבים על כל אחת ואחת. וכן אם אמר: 'משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין'. אם אמרו: 'שבועה שאין אנו יודעין לך עדות' – אין חייבין אלא אחת. אמרו: 'שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין' – חייבים על כל אחת ואחת.

השביעם שיעידו שיש לו ביד פלוני נזק וחצי נזק, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, תשלומי אונס ומפתה של בתו – חייבים. ואם משביע עדי קנס פטור, אינו חייב אלא לסובר חצי נזק ממון הוא, או בחצי נזק צרורות, ובתשלומי כפל וד' וה' חייבים משום קרן שבו, ובאונס ומפתה משום בושת ופגם.

'משביע אני עליכם שהכני בני בלא חבורה', או 'שחבל בי חבירי' – חייבים, שאין כאן חיוב מיתה שיפטר משום 'קים ליה בדרבה מיניה'. 'משביע אני עליכם שהדליק חבירי גדישי ביוה"כ' – לתנא במשנה חייבים, שאין 'קים ליה בדרבה מיניה' בכרת. ולר' נחוניא בן הקנה חייבים, שהיה עושה את יום הכיפורים כשבת לענין 'קים ליה בדרבה מיניה'.

משביע עדי קנס – לר' אלעזר ברבי שמעון חייבים, שמודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב, נמצא שהפסידוהו גם אם הנתבע הודה. ולחכמים – אם סוברים כר"א ברבי שמעון שגורם לממון כממון, חייבים. ואם סוברים שגורם לממון לאו כממון, נסתפקו בגמרא אם חייבים או לא.

דף ל"ג ע"ב 

השביע עדים שיעידו שהוא כהן, שהוא לוי, שאינו בן גרושה או בן חלוצה – פטורים, שאין זה ממון. שחבל בי בני, שחבל בי חבירי שהדליק גדישי בשבת – פטורים, שיש בזה חיוב מיתה ופטור מממון משום קלב"ם.

השביעם: שאיש פלוני כהן או לוי או אינו בן גרושה או בן חלוצה, שאנס איש פלוני או פתה את בתו של פלוני – פטורים, אף שבא בהרשאה, שלא שייך להרשות על ממון שלא הגיע לידיו.

השביעם שיעידו שיש מנה לפלוני ביד פלוני – פטורים, עד שישמעו מפי התובע. ואם בא בהרשאה – חייבים.

אין כותבים הרשאה על מטלטלים שהלה כופר, אך אם אין כופר כותבים.

המקור שאין קרבן שבועת העדות אלא בתביעת ממון: א. לר' אליעזר: למדים משבועת הפקדון שבשניהם נאמר 'אואין' ויש עמהם שבועה ואין בהם כהן, ללמד שמדבר בתביעת ממון כמו בפקדון. מה שאין כן 'אואין' האמורים ברוצח שאין עמהם שבועה, ו'אואין' של סוטה שיש עמהם כהן. ב. לר"י הגלילי: 'או ראה או ידע' – בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה, כגון מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני, ובידיעה בלא ראיה, כגון מנה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני. ג. לר' שמעון: בגזירה שוה 'תחטא' מ'תחטא' דשבועת הפקדון.

*************