לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ד אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף ט"ז

דף ט"ז ע"א 

המקור שזר שעשה עבודה חילל:

א. שנאמר 'וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו'.

ב. לרבי ישמעאל נלמד בק"ו מבעל מום שאוכל ואם עבד חילל. ואם תשיב מה לבעל מום שעשה בו קרב כמקריב, אונן יוכיח. מה לאונן שאסור במעשר, בעל מום יוכיח, הצד השוה שמוזהרים ואם עבדו חיללו, כך גם זר שמוזהר, שנאמר 'וזר לא יקרב אליכם'. ואין לדחות מה לצד השוה שלא הותרו בבמה, כי אפשר שהאונן מקריב בבמה.

ג. לרב משרשיא נלמד בק"ו מיושב שאוכל ואם עבד חילל. ואין לדחות מה ליושב שפסול לעדות, שלמדים מיושב ת"ח. ואין דוחין מה ל'שם יושב' שפסול בעדות. ואם תדחה, יש להשיב אונן או טמא או בעל מום יוכיח. ואין לדחות מה לאלו שלא הותרו בבמה, שיושב כשר בבמה, שנאמר 'לעמוד לפני ה' לשרתו' לפני ה' ולא לפני במה.

 

 

דף ט"ז ע"ב 

המקור שאונן שעשה עבודה חילל:

א. שנאמר בכהן גדול 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל', הא אחר שלא יצא חילל.

ב. לרבי אלעזר, למדים מתשובתו על אהרן (על מה ששאל משה מדוע לא אכלו שעיר החטאת שמא הקריבוה באנינות), 'הן הקריבו' אני הקרבתי, מכלל שאם היו הם מקריבים שפיר נשרף.

ג. לרבי ישמעאל למדים ק"ו מבעל מום שאוכל ואם עבד חילל. ואם תדחה מה לבעל מום שעשה בו קריבין כמקריבין זר יוכיח, מה לזר שאין לו תקנה בעל מום יוכיח, הצד השוה שמוזהרין ואם עבדו חיללו, כך גם אונן שמוזהר שנאמר 'הן הקריבו', וסובר 'מפני אנינות נשרפה' (אבל אין ללמוד מזה חילול, שאמר שמא עברתם על האזהרה ולא ששפיר שרפוה משום כך). ואם תדחה מה לצד השוה שלא הותרה מכללו, ואונן הותר בכהן גדול, טמא יוכיח.

ד. לרב משרשיא נלמד בק"ו מיושב, שאוכל ואם עבד חילל. ואם תדחה מה ליושב שפסול לעדות למדים מיושב תלמיד חכם. ואין דוחים מה לשם יושב שפסול לעדות. ואם תדחה, נלמוד מיושב ומבעל מום או זר או טמא.

רבא רצה לומר שאונן פסול רק בקרבן יחיד, אבל בקרבן ציבור מרצה בק"ו – מה טומאה שלא הותרה מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד הותרה אצל הדיוט בקרבן צבור, אנינות שהותרה מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד אינו דין שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור.

רבא בר אהילאי דחה דבריו, שאם כן נלמוד: א. שלא תותר אנינות אצל כהן גדול בקרבן יחיד, בק"ו מטומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בצבור ולא הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד. ב. שתותר טומאה אצל כ"ג בקרבן יחיד, בק"ו מאנינות שלא הותר אצל כהן הדיוט בקרבן צבור, והותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד. ג. שלא תותר טומאה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור, בק"ו מאנינות שהותרה אצל כ"ג בקרבן יחיד ולא הותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור. ומאחר שאפשר ללמוד לכאן ולכאן, כל אחד עומד במקומו ואין למדים זה מזה. ולפיכך אנינות הותרה לכהן גדול גם בקרבן ביחיד, ונאסרה להדיוט גם בקרבן ציבור, וטומאה הותרה בציבור אפילו להדיוט, ונאסרה בקרבן יחיד גם לכהן גדול.

 

 

*************