
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון י' אדר תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף מ"א
פרק כל הצלמים
דף מ"א ע"א
תנאים נחלקו באיסור צלמים:
לשיטת רבי מאיר כל הצלמים אסורים – שבמקומו היו נעבדין פעם אחת בשנה, וגזר גם בשאר מקומות אטו אותו מקום לפי שחושש למיעוט. לרב יהודה בשם שמואל האיסור באנדרטי של מלכים. לרבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן בעומדין על פתח מדינה.
לשיטת חכמים – אין גוזרים בשאר מקומות לפי שאין חוששים למיעוט, ואין אסור אלא כל שיש בידו מקל לסימן שרודה תחת כל העולם במקל, או שיש בידו צפור שתופס את עצמו תחת כל העולם כציפור, או כדור שתופס את עצמו תחת כל העולם ככדור.
ומחלוקת רבי מאיר וחכמים בשל כרכים, אבל בשל כפרים לדברי הכל אסורים.
לרבן שמעון בן גמליאל אסור כל שיש בידו כל דבר – ואפילו צרור או קיסם. ונסתפקו אם תפס בידו צואה, אם הכוונה בזה שכל העולים זל כנגדו כצואה, או שהוא זל כנגד כולם כצואה. ולא נפשט.
לאחר זמן הוסיפו עליהם לאסור (לשיטת חכמים) – כל שיש בידו סייף, שמתחילה סברו שהוא סימן ללסטים בעלמא, ולבסוף סברו שהורג את עצמו תחת כל העולם כולו. וכן אם יש לו עטרה, שמתחילה סברו שהוא כאומן שעושה עטרות, ולבסוף סברו כעטרה למלך. וכן אם יש לו טבעת, שמתחילה סברו שהוא שליח הנושא חותם משלחו, ולבסוף סברו שחותם את עצמו תחת כל העולם כולו למיתה.
המוצא שברי צלמים – מותרים, שיש ספק שמא לא עבדום, ואם עבדום שמא בטלום, וספק ספיקא לקולא. ולשמואל אפילו שברי עבודת כוכבים (שבוודאי נעבדו) מותרים, שכיון שנשברה שוב אין עובדים אותה.
מצא תבנית יד או רגל – אסורים, מפני שכיוצא בהם נעבד. ולשמואל אסורים רק כשעומדים על בסיסן.
דף מ"א ע"ב
עבודת כוכבים שנשתברה מאיליה – לרבי יוחנן אסורה, שהרי לא ביטלה. ולריש לקיש מותרת, שמסתמא ביטלה, שאומר אם את עצמה לא הצילה איך תציל את עובדה.
רבי יוחנן הוכיח שהגוי אינו מבטל עבודה זרה שבורה, ממה שפלשתים החשיבו את 'דגון' (ע"ז שלהם) לאחר נפילתו. ולריש לקיש אמרו שגבורתו ישבה על המפתן, והתחילו לעבוד את המפתן.
עוד הוכיח רבי יוחנן ששברי עבודת כוכבים מותרים, שהרי לשיטת רבי מאיר צלמים אסורים ושברי צלמים מותרים, כך גם לחכמים עבודת כוכבים אסורים ושבריה מותרים. ולריש לקיש אין זו ראיה, כי בשברי צלמים יש ספק ספיקא, שמא לא עבדה ושמא ביטלה, אבל בעבודת כוכבים אין אלא ספק אחד, ואין ספק מוציא מידי וודאי.
חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות, אפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנים – ואפילו לסובר 'אין ספק מוציא מידי וודאי', יש כאן וודאי ווודאי, שבוודאי עישרם, שחזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו. וי"א שיש כאן ספק וספק, שמא מתחילה לא נתחייבו במעשר, שהרי מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר.
*************