לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ב כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף י"ב

דף י"ב ע"א 

לדעת ר' שמעון (שאין אומרים 'לב ב"ד מתנה') תמידים שלא הוצרכו לציבור – לר' יוחנן מקייצים בהם את המזבח, וכן שנינו בברייתא.

אמר רב שמואל ב"ר יצחק: שעירי חטאת ציבור שלא הוצרכו מודה ר' שמעון שאין מקיצין בגופם אלא בדמיהם – שרק תמידים שהיו מתחילה עולות קרבים עצמם לעולות קיץ המזבח. אבל חטאות אף שעומדות לעולה – גזרו שלא להקריבם לעולה אחר שכבר נתכפרו החטאת, שמא יקריבום גם קודם כפרה.

סיוע לדברי רב שמואל מג' ברייתות:

א. פר ושעיר של יוה"כ או שעירי ע"ז שאבדו והפריש אחרים תחתיהם, ונמצאו – לר' יהודה: ימותו. לר' אלעזר ור' שמעון – אין חטאת צבור מתה, אלא ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה – אך הם עצמם לא יקרבו עולה.

ב. שני שעירים של יוה"כ שאבד השעיר הפנימי, והוצרכו להביא שנים אחרים להגריל עליהם – הראשון קרב, והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה – אך הוא עצמו לא.

ג. אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו – לת"ק: ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. לר' אליעזר: ימות. לר' יהושע: ירעה וכו' ויביא בעליו בדמיו עולה (ולא כת"ק שקרב לקיץ המזבח) – אך הוא עצמו לא.

דף י"ב ע"ב 

אין מקייצין בעולת העוף – כיון שהן עולות נדבת צבור ואין עולת עוף בצבור. (ורבא אמר שהוא 'בורכא').

אמר שמואל: קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן – והיינו כר' יוחנן דלעיל (ע"א) שלר' שמעון תמידין שנותרו קרבין עולות. וכן שנינו בברייתא שלר' שמעון שעיר שלא קרב ברגל יקרב בר"ח, לא קרב בר"ח יקרב ביוה"כ, לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל, לא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר, שמתחילתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון.

שעיר הפנימי ויו"כ מכפרים על זדון טומאת מקדש וקדשיו – שנאמר 'וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם', פשעים – מרדים, כאמור 'מלך מואב פשע בי', 'אז תפשע לבנה בעת ההיא'. חטאות – שגגות, כאמור 'נפש כי תחטא בשגגה'.

שעיר המשתלח מכפר על שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין – כלומר, על שאר עבירות, בין קלות בין חמורות, בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד – אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן בין לא נודע לו ספיקן. קלות – עשה ולא תעשה, חמורות –  כריתות ומיתות ב"ד.

*************