לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ג ניסן תשע"ח

מסכת הוריות דף ח'

דף ח' ע"א 

רבי וחכמים שוין שהמשיח אינו מביא אשם תלוי – שנאמר 'וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג', לרבי דורשים מ'אשר שגג' המיותר שיהא 'כל' חטאו בשגגה, יצא משיח שלא כל חטאו בשגגה, שבשאר מצוות אינו חייב אלא בהעלם דבר. ולחכמים מי שחטאו בשגגה, יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בע"ז ולא בשאר מצוות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.

אין ב"ד חייבים להביא פר העלם דבר של ציבור אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת – לרבי למדים דין זה ממה שנאמר כאן אשר חטאו 'עליה', ונאמר להלן לגלות ערותה 'עליה', מה להלן זדונו כרת ושגגתו חטאת כך גם כאן. וכן כהן משיח, שנאמר 'לאשמת העם' משיח כציבור. וכן נשיא ויחיד אין מביאים חטאת אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, שהנשיא נאמר בו מכל 'מצות' ה', ונלמד מציבור שנאמר בהם מכל 'מצות', וכן יחיד שנאמר בו אחר פרשת נשיא 'ואם נפש', ילמד תחתון מעליון.

וכן בע"ז אין ציבור מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת – שלמדים 'מעיני מעיני' מפר הבא בציבור על שאר מצוות. וכן יחיד נשיא ומשיח, שנאמר 'ואם נפש אחת', יחיד ונשיא ומשיח בכלל נפש אחת הן, וילמד תחתון מעליון, כלומר מציבור שנאמר למעלה.

ולשיטת חכמים שדורשים 'עליה' לעריות וצרות – למדים יחיד נשיא ומשיח מהכתוב 'תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' ונכרתה', הוקשה כל התורה לע"ז שאין חייבים עליה אלא בזדונו כרת ושגגתו חטאת. וציבור למדים ממה שנאמר ביחיד 'ואם נפש' וילמד עליון מתחתון.

מצינו שחילק הכתוב בעובדי ע"ז במזיד בין יחידים למרובים, שהיחידים בסקילה וממונם פלט, והמרובים (אנשי עיר הנידחת) בסייף וממונם אבד. אבל בשוגג אין חילוק בקרבנותיהם – ודרשו רבי ממה שנאמר 'תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה'. ואילו לא למדנו כן הייתי אומר שיביאו פר לחטאת ושעיר לעולה להיפך מציבור. או שהייתי אומר שצריכים להביא ואין להם תקנה.

לדברי הכל מקרא של 'תורה אחת יהיה לכם' נאמר בע"ז – א. שנאמר 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה', מצוה ששקולה ככל המצות והיא ע"ז. ב. י"א שנאמר 'אשר דבר ה' אל משה', ונאמר 'אשר צוה ה' אליכם ביד משה', מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה, וזו ע"ז, שהרי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ג. י"א שנאמר 'מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם', מצוה שנאמרה בתחלה. ונדחו דבריו, שהרי מתחילה נצטוו עשר מצוות במרה.

דף ח' ע"ב 

אין ב"ד חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש שהיחיד מביא בו קרבן עולה ויורד ולא חטאת קבועה, וכן היחיד אינו מביא אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש – שנאמר 'ואשם' בחטאת ובאשם תלוי, ונאמר בציבור 'ואשמו', מה 'ואשם' ביחיד בחטאת קבועה, אף 'ואשמו' בצבור בחטאת קבועה, ומה צבור בחטאת קבועה כך אשם תלוי אין בא אלא על ספק חטאת קבועה. ואע"פ שבעולה ויורד נאמר 'יאשם', ואין חילוק בין אשם ליאשם שהרי למדים 'ושב הכהן ובא הכהן' כי זו היא שיבה זו היא ביאה, מ"מ דנין 'ואשם ומצות ה' אשר לא תעשינה' שלא נאמר בקרבן עולה ויורד.

ב"ד חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה – וכן יחיד מביא עליהם אשם תלוי, מצות עשה הוא לפרוש מן הנדה, ומצות לא תעשה שלא לבוא עליה.

 

 

*************