לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ה תשרי תשע"ח

מסכת סנהדרין דף צ"א

דף צ"א ע"א 

שאל הקיסר את רבן גמליאל כיצד יחיו המתים אחר שנעשו עפר – והשיבתו בתו: שני יוצרים יש בעירנו, אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט, איזה מהן משובח, אמר לה זה שיוצר מן המים, אמרה לו הקב"ה שצר ממים וכי אינו צר מטיט. דבי רבי ישמעאל תנא, קל וחומר מכלי זכוכית, מה כלי זכוכית שיצירתם ע"י רוח בשר ודם, נשברו יש להן תקנה, בשר ודם שברוחו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

רבי אמי השיב במשל למין ששאל כיצד יחיה עפר – מלך בשר ודם שאמר לעבדיו לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר, הלכו ובנו אותו, לימים נפלו, אמר להם חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים, אמרו לו אין אנו יכולים. כעס עליהם ואמר להם במקום שאין מים ועפר בניתם עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה, ואם אי אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כולו בשר, שמא תאמר לזמן מרובה, עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות.

אמר מין לגביהא בן פסיסא: אוי לכם רשעים, איך אתם אומרים שהמתים חיים והלא החיים מתים, והשיבו: אוי לכם רשעים, איך אתם אומרים שאין המתים חיים והלא אם אלו שאינם חיים חיים, מתים לא כל שכן. אמר לו: וכי אתה קורא לי רשע, אבעוט בך ואפשוט עקמימות גבך. השיבו: אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול.

כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון שארץ כנען שלהם שהם נכדי כנען – אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן, אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה נצחתכם. הלך ואמר להם כשם שאתם מביאים ראייה מהתורה גם אני אביא משם ראייה, שנאמר 'ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו', עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי, ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו. אמר להם אלכסנדרוס שיחזירו לו תשובה, ביקשו זמן שלשה ימים, ולא מצאו תשובה וברחו והניחו שדותיהם זרועות וכרמיהם נטועות, והייתה שנת שביעית, והיה לבני ישראל למאכל.

כשבאו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון על כסף וזהב שנטלו קודם יציאת מצרים – אמר גביהא בן פסיסא לחכמים כנ"ל, הלך ואמר להם כשם שאתם מביאים ראייה מהתורה גם אני אביא משם ראייה, שנאמר 'ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה', תנו לנו שכר עבודה של שישים ריבוא ששיעבדתם כל שנים אלו. אמר להם אלכסנדרוס שיחזירו לו תשובה, ביקשו זמן שלשה ימים, ולא מצאו תשובה וברחו והניחו שדותיהם זרועות וכרמיהם נטועות, והייתה שנת שביעית, והיה לבני ישראל למאכל.

כשבאו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון בטענה שארץ כנען גם שלהם שגם הם בני אברהם – אמר גביהא בן פסיסא לחכמים כנ"ל, הלך ואמר להם כשם שאתם מביאים ראייה מהתורה גם אני אביא משם ראייה, שנאמר 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות', אב שנתן שטרות לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום. ו'מתנות' שמסר להם היינו שם טומאה.

דף צ"א ע"ב 

אמר אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מהדין – גוף אומר: נשמה חטאה, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. השיבו רבי במשל: מלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיו בו תאנים בכורות נאות, והושיב שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא, הרכיב הסומא את החיגר והביאום ואכלום, וכשבא בעל פרדס ושאלם על כך, אמר החיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן, והסומא אמר: כלום יש לי עינים לראות, הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד, אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד.

שאל אנטונינוס את רבי מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב ואינה חוזרת לשקוע במזרח – השיבו: כדי ליתן שלום לקונה. חזר ושאלו: שתבא עד אמצע רקיע ותתן שלום ותשקע. והשיבו: אינה שוקעת פתאום משום פועלים ומשום עוברי דרכים.

שאל אנטונינוס את רבי, נשמה ניתנת באדם בשעת פקידה או בשעת יצירה – השיבו: משעת יצירה. שאלו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת, אלא משעת פקידה. והודה לו רבי, ואמר שמקרא מסייעו, 'ופקודתך שמרה רוחי'.

שאל אנטונינוס את רבי, יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה – השיבו: משעת יצירה. שאלו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה. והודה לו רבי, ואמר שמקרא מסייעו 'לפתח חטאת רובץ'.

כשיקומו המתים יעמדו עם מומיהם – שנאמר 'עיור ופיסח הרה ויולדת יחדיו', ואח"כ מתרפאים, שנאמר 'אז ידלג כאיל פיסח ותרן לשון אילם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה'. וכן דרש רבא: 'אני אמית ואחיה', 'מחצתי ואני ארפא' – אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה (בעלי מומין), והדר מה שמחצתי ואני ארפא.

לעתיד לבא לא ימותו ישראל – שנאמר 'בילע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים', אבל נכרים שיהיו לרועים ואיכרים לישראל ימותו, שנאמר 'כי הנער בן מאה שנה ימות לא יהיה משם עוד עול ימים'.

הכתוב 'וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות' מדבר בעולם הבא, והכתוב 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים' מדבר בימות המשיח. ולשמואל הסובר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד – הפסוק הראשון במחנה שכינה והשני במחנה צדיקים.

נאמר 'אני אמית ואחיה' ונאמר 'מחצתי ואני ארפא' – מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד, מכאן לתחיית המתים מהתורה.

'אז ישיר משה ובני ישראל…' ולא 'שר' – מכאן לתחיית המתים מהתורה. כיוצא בזה: 'אז יבנה יהושע מזבח לה" ולא 'בנה'. (והקשו מהפסוק 'אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב', וכי יבנה לעתיד, אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה). כיוצא בזה: 'אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה' ולא 'היללוך'. כיוצא בזה: 'קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו' ולא 'ריננו'.

כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה לעולם הבא – שנאמר 'אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה'.

עתידים כל הנביאים לומר שירה בקול אחד – שנאמר 'קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו'.

*************