לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ח אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף ל'

דף ל' ע"א 

אמר על בהמת חולין 'הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים' – לרבי מאיר היא תמורת עולה. לרבי יוסי אם לכך נתכוון תחילה, הואיל ואי אפשר להוציא שתי שמות כאחת, דבריו קיימין, ותרעה עד שתסתאב, ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים. ואם משאמר הרי זו תמורת עולה נמלך ואמר הרי זו תמורת שלמים, הרי זו עולה.

לדעת רב דימי טעמו של רבי מאיר הוא משום ש'תפוס לשון ראשון' – ורבי יהודה הסובר במשנתינו שאם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול הוא, בשיטת רבי מאיר אמרה. ולרבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן לא נחלקו אם 'תפוס לשון ראשון', אלא הכל מודים שאם אמר תחול זו ואחר תחול זו אין שניה חלה, ואם אמר לא תחול זו אלא אם חלה זו, חלו שניהם, ונחלקו כשאמר 'תמורת עולה ותמורת שלמים', שלרבי מאיר כוונתו לחזור ממה שאמר תחילה, שאילו נתכוין לשתיהם היה אומר 'תמורת עולה ושלמים', ולרבי יוסי נתכוין לשתיהם, אלא שלא רצה לומר 'תמורת עולה ושלמים' שמשמע מזה שחציה עולה וחציה שלמים, רק שתהא כולה עולה ושלמים. ולפי זה דברי רבי יהודה במשנתינו אינם כרבי מאיר.

נסתפקו בגמרא לרבי מאיר שאמר 'תפוס לשון ראשון' באמר 'תמורת עולה תמורת שלמים' – איך יסבור באמר 'הרי זו תמורת עולה ושלמים'. עוד נסתפקו איך יסבור באמר 'הרי בהמה זו לחצות לעולה ושלמים'. ונחלקו בזה אמוראים: לאביי מודה רבי מאיר שחלו שניהם, ולרבא עדיין היא מחלוקת, ולרבי מאיר תפוס לשון ראשון.

לרבא משנתינו שחשב שתי מחשבות פסול [חוץ לזמנו וחוץ למקומו] גם למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף – וכשחשב שתי המחשבות בסוף שחיטה, שהוא דומה לאומר 'לחצות' וגם בזה סובר רבי מאיר תפוס לשון ראשון. ולאביי משנתינו כמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, וכשאמר בסימן ראשון חוץ לזמנו ובסימן שני חוץ למקומו, שדומה לאומר 'תמורת עולה תמורת שלמים'. ומה שאמר רבי יהודה כן גם לענין קמיצה, מדובר שהקטיר קומץ מנחה חוץ לזמנו, וקומץ לבונה חוץ למקומו. ובקומץ של מנחת חוטא שאין בה לבונה לא נחלקו, ולרב אשי נחלקו בפסיעות, כגון שחשב בהולכה בפסיעה אחת חוץ לזמנו, ובפסיעה שלאחריה חוץ למקומו.

דף ל' ע"ב 

בגמרא נסתפקו בדעת רבי יהודה אם דווקא כשחשב 'כזית למחר כזית בחוץ' הולכים אחר מחשבה ראשונה והוא פיגול – אבל אם אמר 'כזית וכזית' כלל שתי המחשבות יחד, ואינו פיגול. או שגם אם אמר 'כזית וכזית' שתי מחשבות הן, והולכים אחר מחשבה ראשונה. ופשטו מדברי רבי שגם כשחשב 'כזית וכזית' שתי מחשבות הן, והולכים לרבי יהודה אחר מחשבה ראשונה. וכל שכן אם חשב 'כזית כזית'.

לוי נסתפק לפני רבי אם חישב לאכול כזית למחר בחוץ – והשיב לו שעירוב מחשבות הוא וגם לדברי רבי יהודה אינו פיגול. רבי שמעון ברבי רצה לדקדק כן ממשנתינו, שרק בחישב כזית למחר וכזית בחוץ נחלקו, ומשמע שאם חישב כזית למחר בחוץ מודה רבי יהודה. והשיבו רבי שהוא שנה לו 'כזית כזית' (בלא וא"ו), וחכמים שנו 'כזית וכזית', ונסתפק אם מה ששנה לו רבי הוא דווקא, וב'כזית וכזית' מודה רבי יהודה שהוא פיגול, ולפי זה כל שכן כזית למחר בחוץ, או שרבי מודה שנחלקו גם ב'כזית וכזית', ושיירו, ואפשר ששייר גם כן 'כזית למחר בחוץ'.

*************