לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי ג' אייר תשע"ח
מסכת זבחים דף ה'
דף ה' ע"א
האשה שהביאה חטאתה ומתה – יביאו יורשין עולתה. הביאה עולתה ומתה, לא יביאו יורשין חטאתה, שחטאת שמתה בעליה למיתה אזלא.
ריש לקיש היה תמה על קרבנות שנעשו שלא לשמה, שאם כשרים הם ירצו, ואם אין מרצין למה באים – אמר לו ר' אלעזר מצינו בבאים לאחר מיתה שכשרים ואין מרצין, אמר לו אני מודה בעולה שבאה לאחר מיתה, אבל אשם שלא בא לאחר מיתה למה בא. והשיבו משיטת רבי אליעזר שאשם שלא לשמה פסול, אמר לו משנה שלימה שהיא כשירה ואתה משיבני מרבי אליעזר. והשיב ריש לקיש שלמדים כן מ'מוצא שפתיך'. (כנ"ל ג:).
ואע"פ שמוצא שפתיך לא נאמר אלא בקרבן הבא בנדר ובנדבה, אין לומר שהאשם יהיה פסול – שנאמר בחטאת 'אותה', אותה שלא לשמה פסולה, ושאר קדשים כשרים. ואין לומר שאשם יהיה כשר ומרצה, שהקישו הכתוב לשלמים בפסוק 'זאת התורה', מה שלמים שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשרים ואין מרצין, כך אשם שהוא קודש כשר ואינו מרצה. ואין להקישו לחטאת, שכבר נאמר 'אותה'.
דף ה' ע"ב
רב הונא ורב נחמן השיבו על תמיהת ריש לקיש שאין ללמוד פסול שלא לשמה באשם מעולה לפי שבא לאחר מיתה, כי גם האשם בא לאחר מיתה למותרו, שדמיו נופלים לקיץ המזבח. ואע"פ שגם חטאת באה לאחר מיתה למותרה, כבר נאמר בה 'הוא' לפסול שלא לשמה, אבל אשם לא נאמר בו 'הוא' אלא לאחר הקטרת אימורין, והוא עצמו שלא הקטירו אימורין, כשר.
אשם שניתק לרעיה, שמתו בעליו או שנתכפרו באחר, ואמרו לו ב"ד הוציאו וירעה, ושחטו סתם – כשר לעולה, הואיל וסופו לקיץ המזבח. אבל אם לא ניתק לא, שנאמר 'הוא' בהווייתו יהא.
רב נחמן ורב ששת השיבו על תשובת רבי אלעזר לריש לקיש שהבאים לאחר מיתה כשרים ואין מרצין, כי אפשר שמרצה ליורש – ואע"פ שהיא ילדה ולא יורשיה, אפשר שאם עברה על כמה מצוות עשה מתכפרת בו, וגם הם מתכפרים בו. ומשמע מדבריהם שהיורש קונה קרבן אביו, ומתכפר בו. (ועיין להלן ו.).
*************