לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ו' אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ל"ז

דף ל"ז ע"א 

רבי יהודה נשיאה לא רצה להתיר גם את הפת, לפי שכבר התיר שני דברים – א. שמן של גויים. ב. מי שאמר לאשתו זה גיטך אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש, ומת בתוך י"ב חודש, שמותרת לינשא. ואילו היה מתיר דבר שלישי, היו קורין לבית דינו 'בי דינא שריא'. ולא הודו לו שמותרת לינשא בכל שעתו (כל ימיו), וי"א כל סיעתו.

רבי אלעזר נסתפק אם רבי יהודה נשיאה התירה לינשא מיד כשמת, כיון שלא יבוא מעתה, או רק לאחר י"ב חודש שנתקיים התנאי. וספק זה קיים גם באומר הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש, שהוא גט לדברי הכל כיון שאמר מעכשיו, אם מותרת מיד כיון שלא יבוא, או שמותרת רק לאחר י"ב חודש שנתקיים התנאי.

הכל מודים שהמגרש 'לכשתצא חמה מנרתיקה' – שהגט חל כשתצא חמה, ואם מת בלילה, גט לאחר מיתה הוא. ואם אמר 'על מנת שתצא חמה מנרתיקה', ומת בלילה, תנאי הוא והגט חל מחיים, שכל האומא על מנת כאומר מעכשיו. ומחלוקת רבי יהודה נשיאה ורבנן כשאומר 'אם תצא', שרבי יהודה סובר כרבי יוסי שזמנו של שטר מוכיח עליו, וכאילו אמר מהיום אם מתי, וחכמים לא סברו כרבי יוסי, והרי הוא כזה גיטיך אם מתי שאין גט לאחר מיתה.

רבי יוסי בן יועזר איש צרידה נקרא 'יוסף שריא', לפי שהעיד על שלשה דברים שהם מותרים:

א. על מין חגב הנקרא 'אייל קמצא' שהוא טהור. – ונחלקו אמוראים בביאורו, לרב פפא הוא הנקרא 'שושיבא' שראשו ארוך, ולדברי חכמים ראשו ארוך אסור, ולרבי יוסי מותר. לעולא הכל מודים שראשו ארוך אסור, ונחלקו במין הנקרא 'סוסביל' שכנפיו חופין את רובו על ידי הדחק, ונחלקו אם רוב כל דהו בעינן או רובא דמינכר בעינן.

דף ל"ז ע"ב 

המשך עדותו של רבי יוסי בן יועזר:

ב. עוד העיד רבי יוסי על דם ומים שבבית המטבחים בעזרה שאין להם טומאת משקין – לרב טהורים לגמרי, שכל טומאת משקין מדרבנן, ובמשקים אלו לא גזרו טומאה. ולשמואל טהורים מלטמא אחרים אבל יש להם טומאת עצמן, שסובר טומאת משקים מן התורה, ולטמא אחרים מדרבנן, ובמשקים אלו לא גזרו שיטמאו אחרים.

ג. עוד העיד שהנוגע במת טמא. ונחלקו אמוראים בביאורו: למר זוטרא בריה דרב נחמן בשם רב נחמן מן התורה הנוגע במת עצמו טמא שבעה, והנוגע במי שנוגע במת בחיבורים (בשעה שנוגע במת), טמא שבעה, ושלא בחיבורים טמא טומאת ערב, שנאמר 'הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים', ונאמר 'וכל אשר יגע בו הטמא יטמא' ומשמע שבעת ימים, ונאמר 'והנפש הנוגעת תטמא עד הערב', הא כיצד, כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין. וגזרו חכמים גם על הנוגע שלא בחיבורים שטמא שבעה, ורבי יוסי העמידו על דין תורה. ולרבא בשם רב נחמן התיר להם ספק טומאה ברשות הרבים, ואע"פ שהלכה היא שלמדים מסוטה, אין מורין כן, והוא הורה להם.

רבי ינאי הורה לאלו שאירע להם ספק טומאה ברשות הרבים שיטבלו.

שלקות של גויים אסורים מדרבנן – ומצאו לו אסמכתא מן הכתוב, שנאמר 'אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי', מה מים שלא נשתנו מברייתם על ידי האור, אף אוכל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור. אבל חטין ועשאן קליות שלא נשתנו מברייתן, או חיטין וטחנן שלא נשתנו על ידי האור, מותרים.

*************