
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי ט"ז טבת תשע"ח
מסכת שבועות דף ל"ו
דף ל"ו ע"א
'אלה' היא שבועה – שנאמר 'ויבא אתו באלה' וגו', ונאמר 'וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים'.
'ארור' – בו נידוי, שנאמר 'אורו מרוז אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה', שנידה ברק את יושבי מרוז בארבע מאות נידויים. בו קללה – שנאמר 'ואלה יעמדו על הקללה', ונאמר 'ארור האיש אשר יעשה פסל' וגו'. בו שבועה – שנאמר 'וישבע יהושע בעת ההיא לאמר, ארור האיש לפני ה" וגו'. ואין לומר שהשביעם וקיללם – שלא נאמר 'וארור'.
'אמן' – בו שבועה, שנאמר 'ואמרה האשה אמן אמן'. בו קבלת דברים – שנאמר 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן'. בו האמנת דברים – שנאמר 'ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך'.
האומר 'לאו' שני פעמים – בו שבועה, שנאמר 'ולא יהיה עוד המים למבול ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול', ונאמר 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי'. וכן אם אמר 'הן הן', בו שבועה כמו לאו לאו.
המקלל בכינוי – לר' מאיר חייב, שנאמר 'איש איש כי יקלל אלוקיו' אפילו בכינוי. ולחכמים על שם המיוחד חייב מיתה, שנאמר 'ונקב שם ה' מות יומת', ועל כינויים באזהרה.
המקלל עצמו וחבירו – לדברי הכל חייב גם בכינוי.
השונה משנה שיש בה לשון קללה, כגון יככה ה', ואחר עומד בצידו, יהפוך לשון המשנה ויאמר יכהו ה', שלא יהיה משמע שמקלל את העומד לידו. וכן כשאומר את הפסוק 'גם קל יתצך לנצח'.
לר' מאיר אומרים מכלל לאו אתה שומע הן באיסור אבל לא בממון, וכן בסוטה שהוא איסור שיש בו ממון אין אומרים. ולפיכך נאמר 'הנקי' לדרוש 'חנקי' אם שטית. וכן בשבועת העדות שהוא איסור שיש בו ממון אין אומרים מכלל לאו הן. אבל בשתויי יין ופרועי ראש שנכנסו למקדש למדים מכלל הן לאו שחייבים מיתה, כיון שהוא איסור.
הדרן עלך שבועת העדות
פרק שבועת הפקדון
דף ל"ו ע"ב
שבועת הפקדון – נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים, בכשרים להעיד ובפסולים.
נשבע מפי עצמו – חייב בפני בית דין ושלא בפני בית דין. מושבע מפי אחרים – לר' מאיר אינו חייב עד שיכפרנו בבית דין, ולחכמים חייב אפילו שלא בפני בית דין.
חייב אשם בכסף שקלים על זדון השבועה – שידע שכופר בפקדון ושיתחייב קרבן. וכן על שגגתה עם זדון הפקדון, שידע שכופר בפקדון ולא ידע שיתחייב קרבן. אבל אינו חייב על שגגתה לבדה, אם לא ידע שיש לו פקדון, כי אנוס הוא.
השביע עליו חמש פעמים – בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין וכפר, חייב על כל אחת, מפני שיכול לחזור ולהודות ונמצא שבכל אחת כפר ממון.
היו חמשה תובעים אותו – אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך, שבועה שאין לכם בידי, אינו חייב אלא אחת. אמר שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך, לתנא קמא חייב על כל אחת, ולר' אליעזר רק אם יאמר שבועה באחרונה, ולר' שמעון עד שיאמר שבועה לכל אחד.
אמר לו תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך – והשיב שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה, חייב על כל אחת. תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין, חייב על כל אחת. ולר' מאיר גם אם אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת, שחטה בכלל חטין ושעורה בכלל שעורין וכוסמת בכלל כוסמין. (להלן לח.).
מי שאינו משלם על פי עצמו פטור, אמר לו אנסת ופיתית את בתי, והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי, משביעך אני ואמר אמן – לתנא קמא חייב, שכפר באונס ופגם שמשלם על פי עצמו, לר' שמעון פטור, שכפר בקנס שאינו משלם על פי עצמו.
אמר לו 'גנבת את שורי', והוא אומר 'לא גנבתי', 'משביעך אני' ואמר 'אמן' – חייב. אמר 'גנבתי אבל לא טבחתי ומכרתי', 'משביעך אני' ואמר 'אמן' – פטור, שאינו משלם ד' וה' על פי עצמו. 'המית שורך את שורי', והוא אומר 'לא המית', 'משביעך אני' ואמר 'אמן' – חייב. 'המית שורך את עבדי', והוא אומר 'לא המית', 'משביעך אני' ואמר 'אמן' – פטור, שאינו משלם ל' שקלים על פי עצמו. 'חבלת בי ועשית בי חבורה', והוא אומר 'לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה', 'משביעך אני' ואמר 'אמן' – חייב. אמר לו עבדו 'הפלת את שיני וסימית את עיני', והוא אומר 'לא הפלתי ולא סימיתי', 'משביעך אני' ואמר 'אמן' – פטור, שאינו נעשה בן חורין על פי עצמו.
*************