לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ט' טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף כ"ט

דף כ"ט ע"א 

נשבע שלא יאכל תאנים וענבים, וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים, ואכל תאנים והפריש קרבן, ואחר כך אכל ענבים לבדם – אינו מביא קרבן על הענבים, שהם חצי שיעור.

וכן הנשבע שלא יאכל עשר תאנים, וחזר ונשבע שלא יאכל תשע, ואכל תשע והפריש קרבן, ואחר כך אכל עשירית – אינו מביא קרבן על העשירית.

איזו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור: א. נשבע לשנות את הידוע לאדם, כגון שאמר על עמוד שניכר לג' בני אדם שהוא של אבן, שהוא של זהב, ועל האיש שהוא אשה ועל האשה שהיא איש. ב. נשבע על דבר שאי אפשר לו, כגון 'ראיתי גמל שפורח באויר' או 'נחש כקורת בית הבד שגבו טרוף'. ולרבא שאמר 'יאסרו כל פירות העולם עלי אם לא ראיתי גמל פורח באויר'. וגם אם ראה ציפור גדול וקראו גמל, אין הולכים אחר דעתו אלא אחר משמעות פיו. ג. נשבע לבטל את המצוה, כגון שאמר לעדים בואו והעידוני, והם אמרו שבועה שלא נעידך, או שנשבע שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפילין.

אמר שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה – הראשונה שבועת ביטוי והשניה שוא. ולכן אם אכלה – עבר על שבועת שוא, לא אכלה – עבר גם על שבועת ביטוי.

כשמשביעין את המחויב שבועה בבית דין, אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך, אלא על דעתנו ועל דעת ב"ד, משום כעין מעשה שהיה בבית דינו של רבא שקודם שנשבע נתן ביד התובע קנה שהטמין בו מעות, ונשבע שהחזיר לו מעותיו, ולאחר שבועה חזר ונטלה ממנו, וזרקו הלה מכעס, ונשבר ונמצאו המעות.

כשהשביע משה את ישראל, אמר להן: דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, כדי שיהא הנדר על דעת רבים ולא יוכלו להתירה.

דף כ"ט ע"ב 

שבועת ביטוי ושוא נוהגות באנשים ובנשים, בקרובים וברחוקים, בכשרים לעדות ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו, וחייבין על זדונם מכות. ועל השגגה – בשבועת ביטוי חייב קרבן עולה ויורד, ובשבועת שוא פטור.

המושבע מפי אחרים – אם ענה אמן, חייב בין בשבועת שוא ובין בשבועת ביטוי, כגון שאמר 'לא אכלתי היום' או 'לא הנחתי תפלין היום', אמר לו חבירו 'משביעך אני', ואמר 'אמן'. שכל העונה אמן אחר שבועה הרי הוא כמוציא שבועה מפיו, שנאמר בסוטה 'ואמרה האשה אמן אמן'. אבל אם לא ענה אמן, פטור.

עדים שהושבעו מפי אחרים – אם לא ענו אמן, לרבי מאיר אינן חייבין משום שבועת העדות עד שיכפרו בבית דין. ואם ענו אמן, חייבים גם מחוץ לבית דין.

 

הדרן עלך שבועות שתים בתרא

*************