לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י"ז אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף י"ט

דף י"ט ע"א 

כהן שלקה באצבעו – כורך עליה גמי בשבת במקדש. ואע"פ שמרפא, אין שבות במקדש. ובמדינה אסור. ואם להוציא ממנה דם, גם במקדש אסור, שהוא איסור תורה.

לרבי יהודה בריה דרבי חייא מותר בגמי, אבל צילצול קטן אסור משום יתור בגדים, וגם בגמי אינו מותר אלא בשמאל, או על גב היד שהוא שלא במקום עבודה, אבל במקום עבודה אסור משום חציצה. ולרבי יוחנן ללשון א' מותר גם צלצול קטן, שלא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים. וללשון ב' שלא במקום בגדים אין פסול של ייתור בגדים אלא אם יש בו שלש על שלש.

לרבא במקום בגדים נימא אחת חוצצת (משום חציצה), ושלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות (משום ייתור בגדים), פחות מכאן לא – רבי יהודה בריה דרבי חייא סובר כדבריו אע"פ שפוסל בצלצול קטן שאין בו שלש על שלש משום ייתור בגדים, לפי שהוא חשוב. ורבי יוחנן ללשון א' חולק עליו וסובר שאין ייתור בגדים פוסל שלא במקום בגדים כלל. וללשון ב' סובר כדבריו.

דינים וספיקות בחציצה בין בשרו לבגדיו:

א. נכנסה לו רוח בבגדו – נסתפקו אם צריך שיהיו הבגדים 'על בשרו', או שדרך לבישה בכך.

ב. כינה מתה חוצצת. כינה חיה – נסתפקו אם אינה חוצצת שהיא כבשרו, או שחוצצת לפי שמקפיד עליה.

ג. עפר חוצץ. ונסתפקו באבק עפר אם חוצץ.

ד. אויר בית השחי – נסתפקו אם צריך 'על בשרו', או שדרך לבישה בכך.

ה. הכניס ידו לתוך חיקו – נסתפקו אם גופו חוצץ או לא.

ו. נימא חוצצת. ואם היא מדולדלת מן הבגד – נסתפקו אם חוצצת.

ז. יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו – נסתפקו אם שערו כגופו או לא.

תפילין – לסובר לילה לאו זמן תפילין, כיון שחוצצות בלילה, חוצצות גם ביום. לסובר לילה זמן תפילין – של יד חוצצות, שנאמר 'ילבש על בשרו', שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו. ושל ראש אינם חוצצות, ששערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניחים תפילין.

כהנים בעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדם – פטורין מתפלה ומן התפילין. וכהנים אסורים בתפילין (של יד) משום חציצה.

דף י"ט ע"ב 

מחוסר כיפורים שעבד עבודתו פסולה – שנאמר 'וכפר עליה הכהן וטהרה', מכלל שעד עכשיו טמאה היתה. וכן שלא רחוץ ידים ורגלים, שלמדים 'חוקה חוקה' ממחוסר בגדים.

כהן גדול או כהן הדיוט שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד – עבודתו פסולה. כהן גדול שלא טבל או לא קידש בין בגדי זהב לבגדי לבן ביום הכיפורים ועבד, עבודתו כשירה, ואע"פ שחמש טבילות ועשרה קדושין מן התורה ונאמר בהם 'חוקה', למדנו מ'ולבשם' שרק לבישה מעכבת ולא דבר אחר. אבל קידוש שחרית של כהן גדול מעכבת, שנאמר 'והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם', דבר המעכב בזרעו מעכב בו דבר שאינו מעכב בזרעו אין מעכב בו. ולרבי יונתן שנאמר 'ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו', דבר המעכב בבניו מעכב בו, ושאינו מעכב בבניו אין מעכב בו.

כל כיור שאין בו לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו – שנאמר 'ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו'.

מצות קידוש – לת"ק מניח ידו הימנית על רגלו הימנית, וידו השמאלית על רגלו השמאלית, ומקדש. ולרבי יוסי ברבי יהודה מניח שתי ידיו זו על זו, ועל גבי שתי רגליו זו על זו ומקדש, וחבירו מסייעו לעמוד. וסובר שעמידה מן הצד חשובה עמידה, ולחכמים אינה חשובה עמידה. ואין מקדשים בישיבה, שנאמר 'לשרת' ושירות מעומד הוא.

קידש ידיו ורגליו ביום – אין צריך לקדש בלילה.

קידש בלילה – לשיטת רבי צריך לקדש ביום, שלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים. ואפילו אם לא פסק מעבודה, אלא שהיה עומד ומקריב על גבי מזבח כל הלילה, לאורה טעון קידוש ידים ורגלים. שנאמר 'בגשתם' ובשחרית גישה חדשה היא.

לרבי אלעזר ברבי שמעון כיון שקידש ידיו ורגליו מתחילת עבודה אפילו מיכן ועד עשרה ימים אינו צריך לקדש – ואפילו אם הפסיק בין העבודות, אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, שנאמר 'בבואם' וזה לא יצא.

אין צריך לקדש לביאה ריקנית – שנאמר 'לשרת'.

לחכמים מקדש כהן גדול ידיו ורגליו לפני טבילה, ואחר כך ופושט בגדיו, ולרבי מאיר פושט ואחר כך מקדש. ובקידוש שלאחר טבילה הכל מודים שלובש הבגדים שהוא מחליף ואחר כך מקדש, ואינו מקדש ערום, שנאמר 'בגשתם ירחצו', מי שאינו מחוסר אחר קידוש אלא גישה, יצא זה שמחוסר לבישה וגישה.

כהן שבא לעשות עבודה שאינה מעכבת כפרה מקדש ידיו ורגליו – שנאמר 'להקטיר אשה'.

*************