
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי י"ט ניסן תשע"ח
מסכת הוריות דף ד'
דף ד' ע"א
העושה על פי בית דין לאחר שחזרו מהוראתם – לרבי מאיר חייב קרבן, לרבי שמעון פטור (כמו ששנינו במשנה), לרבי אלעזר חייב באשם תלוי, שדומה לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן, ונודע לו שספק הוא, וגם כאן הוא ספק שמא תולה בדעת עצמו, בין למ"ד שהציבור מביא הקרבן שהדבר מפורסם שב"ד חזרו מהוראתם, ובין למ"ד שב"ד מביאים אותו, שאם היה שואל היו אומרים לו. ולסומכוס פטור מאשם תלוי, שדומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק מבעו"י ספק משחשכה, בין למ"ד שב"ד מביאים ואינו מפורסם, ובין למ"ד שהציבור מביאים אותו, שלא עלה על דעתו לשאול למה הביאו הציבור פר.
חזרו בית דין מהוראתם, ועשה על פיהם לאחר שהחזיק בדרך לילך למדינת הים ועדיין הוא בעיר – לבן עזאי חייב באשם תלוי, ולרבי עקיבא פטור.
הורו ב"ד לעקור את כל הגוף פטורים – שנאמר ונעלם דבר ולא מצוה כולה. ואין לפרש 'דבר' על כל הדבר, לעולא משום שאנו קורים 'ונעלם מדבר', כלומר ממקצת הדבר. לחזקיה שנאמר 'ועשו אחת מכל מצות', מכל מצות ולא כל מצות. ולרב אשי למדים דבר דבר מזקן ממרא, שנאמר בו 'לא תסור מן הדבר', מן הדבר ולא כל הגוף.
אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו, אבל בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין, כיון שהוא מפורש בתורה. ומה ששנינו שחייבים אם הורו שיש נדה בתורה והבא על שומרת יום כנגד יום פטור, אע"פ שמפורש בתורה 'וספרה לה' שסופרת אחד לאחד, היינו כשהורו שהעראה מותרת בה, שלא מפורש בתורה העראה אלא באשה דוה. או שאמרו שאין זבה (וכן שומרת יום) אלא כשרואה ביום שנאמר 'ימי זובה'. וכן מה שחייבים אם הורו שיש שבת בתורה אבל המוציא מרשות לרשות פטור, אע"פ שנאמר 'לא תוציאו משא מבתיכם', היינו כשהורו שהוצאה אסורה והכנסה מותרת, או שמושיט וזורק מותר. וכן מה שחייבים כשהורו שיש ע"ז בתורה אבל המשתחוה פטור, אע"פ שנאמר 'לא תשתחוה לאל אחר', היינו כשהורו שהשתחויה שלא כדרכה מותרת, או שהשתחויה בלא פישוט ידים ורגלים מותרת.
דף ד' ע"ב
רב יוסף נסתפק אם הורו ב"ד שאין חרישה בשבת – אם חשוב כביטול מקצת דבר, או מאחר שעוקרים לאיסור חרישה כל עיקר חשוב ביטול בגוף המצוה. ואין ראיה משומרת יום כנגד יום ומאיסור הוצאה בשבת ומאיסור השתחויה לע"ז, שמדובר באופן שלא עקרוהו לגמרי (כמו שנתבאר בע"א).
ב"ד שהורו שאין שבת בשביעית – כגון שטעו לדרוש מ'בחריש ובקציר תשבות' שרק בזמן שיש חרישה יש שבת, הרי זה כביטול מקצת וקיום מקצת, ומביאין קרבן.
נביא שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה – חייב מיתה. נתנבא לביטול מקצת ולקיום מקצת – לרבי שמעון פטור. ובעבודת כוכבים אפילו אמר היום עובדה ולמחר בטלה, חייב.
הורו ב"ד וידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם – פטורים. וכן אם לא היה מופלא של ב"ד שם פטורים, שהיה להם ללמוד ולא למדו. וכן אם היה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראוי לבנים, פטור שנאמר כאן עדה, ונאמר להלן (בדיני נפשות) עדה, מה להלן כולן ראוין להוראה שנאמר 'ונשאו אתך' בדומין לך, אף כאן שיהיו כולן ראוין להוראה.
הורו ב"ד שוגגים ועשו כל הקהל שוגגים – מביאים פר. הורו ב"ד מזידים ועשו הקהל שוגגים – מביאים כל אחד כשבה ושעירה כדין חטאת יחיד. הורו שוגגים ועשו מזידים – פטורים.
*************