לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ו חשון תשע"ח

מסכת מכות דף י'

דף י' ע"א

נצרכו ג' ערי מקלט בעבר הירדן כמו בארץ ישראל – שהיו שכיחים רוצחים בגלעד, כאמור 'גלעד קרית פועלי און עקובה מדם' – שהיו עוקבין להרוג נפשות.

באמצע ארץ ישראל היו קרובים לעיר מקלט מכאן ומכאן – מפני שב'שכם' שכיחי רוצחים, שנאמר 'חבר כהנים דרך ירצחו שכמה' – שהיו מתחברים להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברים לחלוק תרומות בבית הגרנות.

היו עוד ארבעים ושתים ערי מקלט – אלא שקולטות רק לדעת, והשש הנ"ל קולטות אף שלא לדעת.

חברון – היא עצמה עיר מקלט, ופרווריה ניתנו לכלב לנחלה.

קדש – היתה עיר מבצר, ובסמוך לה היתה עיר בינונית שנקראת גם היא על שמה והייתה מג' ערי מקלט.

ערי מקלט – אין עושים אותם לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות, ואין מושיבין אותן אלא במקום מים, ואם אין שם מים מביאים להם מים. ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים ובמקום אוכלוסין, נתמעטו אוכלוסיהן מוסיפים עליהם, נתמעטו דיוריהם מביאין להם כהנים לוים וישראלים.

לר' נחמיה: אין מוכרים בערי מקלט לא כלי זיין ולא כלי מצודה, וחכמים מתירים, ולכו"ע אין פורסים בתוכם מצודות, ואין מפשילים לתוכם חבלים – כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם.

מקור כל אלו הדברים: 'ונס אל אחת מן הערים האל וחי' – עשה שתהא לו חיות.

תלמיד שגלה מגלים רבו עמו – שנאמר 'וחי', עשה לו חיות. ומכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.

הרב שגלה מגלים ישיבתו עמו, ואף שדברי תורה קולטים, שנאמר אחר פרשת ערי המקלט 'וזאת התורה', מ"מ גולה – א. הם קולטים רק בשעה שעוסק בהם. ב. קולטים רק ממלאך המות, וכמעשה ברב חסדא שלא הפסיק פיו מללמוד, ולא יכל שלוחו של מלאך המות להמיתו עד שישב על ארז ופקע והפסיק מלימודו.

מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחילה – מפני שהוא פתח בהצלת יוסף – 'וישמע ראובן ויצילהו מידם'.

'אז יבדיל משה… מזרחה שמש' – אמר הקב"ה למשה: הזרח שמש לרוצחים! וי"א ששאלו: הזרחת שמש לרוצחים?

'אוהב כסף לא ישבע כסף' – זה משה רבינו, שידע שאין ג' ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו ג' שבארץ כנען, ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה.

'ומי אוהב בהמון לא תבואה' – א. למי נאה ללמד בהמון, מי שכל תבואה שלו. ב. כל האוהב בהמון (-תלמידי חכמים) – לו תבואה (שהתורה מחזרת עליו), נתנו חכמים עיניהם ברבא בריה דרבה. ג. כל האוהב ללמוד בהמון – לו תבואה, כמו שדרשו 'חרב אל הבדים ונואלו' – חרב על צוארי שונאיהם של ת"ח שיושבין ועוסקים בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שמטפשין, כאמור 'אשר נואלנו', ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר 'ואשר חטאנו', ועוד נאמר 'נואלו שרי צוען'. ד. כל האוהב ללמד בהמון – לו תבואה, כדאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם.

'מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו' – למי נאה למלל גבורות ה', מי שיכול להשמיע כל תהילתו.

'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים' – מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, 'שערי ירושלים' – שהיו עוסקים בתורה.

'שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' – אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים 'מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל', ושמחתי. אמר לו הקב"ה: 'כי טוב יום בחצריך מאלף' – טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.

דף י' ע"ב

'תכין לך הדרך' – עשה הכנה לדרך, שהיה כתוב 'מקלט' על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם.

'טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך' – אם לחטאים יורה, ק"ו לצדיקים.

'ואשר לא צדה והאלוקים אנה לידו' – כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו', הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו נפש בלא עדים, אחד בשוגג ואחד במזיד, הקב"ה מזמינם לפונדק אחד, ההורג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שבשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו – המזיד נהרג והשוגג גולה.

מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו: מהתורה – בתחילה נאמר לבלעם 'לא תלך עמהם', ואח"כ נאמר לו 'קום לך אתם'. מהנביאים – 'אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך'. מהכתובים – 'אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן'.

רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם והרגו – י"א שפטור, ש'ולו אין משפט מות' אמור בגואל הדם, שהרי ברוצח כבר נאמר 'כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום'. וי"א שחייב, שיש ללמוד מההמשך 'והוא לא שונא לו מתמול שלשום' שהכל אמור על הרוצח.

שנינו במשנה שמוסרים לגולה שני תלמידי חכמים ללוותו בדרך להצילו מגואל הדם – ואין להוכיח שגואל הדם שהרגו חייב, וזה מה שיתרו בו השניים, אלא כדתניא 'וידברו אליו' – אומרים לו דברים הראוים לו: אל תנהג בו מנהג שופכי דמים, בשגגה בא מעשה לידו. שלא יחשוב שמזיד הוא – כר' יוסי ב"ר יהודה שגם המזיד מקדים לערי מקלט (וב"ד שולחים להביאו משם, ומי שנתחייב מיתה הרגוהו, ומי שלא נתחייב פטרוהו, ומי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו). לרבי – מן הדין אין המזידים גולים, אלא מעצמם הם גולים כסבורים שגם את המזיד קולטות.

ר' מאיר אומר הוא מדבר ע"י עצמו – שנאמר 'וזה דבר הרוצח'. אמרו לו: הרבה שליחות עושה, ולכן יש ללוות לו שני ת"ח שידברו.

א"ר אלעזר: עיר שרובה רוצחים אינה קולטת – שנאמר 'ודיבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו', ולא שהושוו דבריהם לדבריו.

עיר שאין בה זקנים – י"א שאינה קולטת, שצריך 'זקני העיר'. וי"א שקולטת ש'זקני' היינו למצוה בעלמא. וכמו כן נחלקו אם נעשה בעיר זו בן סורר ומורה, שגם שם נאמר 'זקני עירו'. וכן נחלקו אם מביאה עגלה ערופה, שגם שם נאמר 'זקני העיר ההיא'.

*************