לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ט שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ל'

דף ל' ע"א 

יין מבושל ו'אלונתית' – והוא יין ישן ומים צלולים ואפרסמון – של עובדי כוכבים, אסורים. ואם לקחה הגוי מיד הישראל כשהיא עשויה, מותרת.

עושים בשבת 'אנומלין' – והוא יין ודבש ופלפלין. ואין עושים 'אלונתית', לפי שהיא עשויה לרפואה להצטנן מבית המרחץ.

יין מזוג – לרבה ורב יוסף אם הוא מזוג הרבה, אין בו משום גילוי. ואם הוא מזוג ולא מזוג, נחש שותה אותו ואסור, ואע"פ שאינו מוסר נפשו אלא על יין שאינו מזוג. ואם הנחש עצמו מזגו, הוא שותהו ומוסר נפשו לשתותו ואסור. לרב אשי אין סומכין על חילוק זה כיון שיש סכנה בדבר, וכל מזוג אסור. וכן פסק רבא הלכה שכל יין מזוג יש בו משום גילוי, ויש בו משום יין נסך.

יין מבושל – אין בו משום ניסוך, ואין בו משום גילוי.

היה ישן ליד מים מגולים – לרב חלקיה בר טובי אימת הישן על הנחש ואינו שותה ממנו. ודוקא ביום, אבל בלילה אסור. ואין הלכה כדבריו, אלא גם ביום אסורים, שאין 'אימת ישן עליהם'.

רב לא שתה משקים של גוי – שאינו מקפיד על גילוי. אבל של אלמנה מישראל היה שותה, ששומרת על מנהגי בעלה. שמואל לא שתה משל אלמנה, שאין עליה אימת בעלה ואינה מכסה את מימיה, ומשל גוי היה שותה, שאע"פ שאינו מקפיד על גילוי, הוא מכסה את המים משום נקיות. וי"א שלא שתה לא משל גוי ולא משל אלמנה.

שלש יינות אין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, והוא יין חזק שטעמו כחומץ. מר, והוא הנקרא 'ירנקא' שהוא רע ומר. מתוק, שהומתקו הענבים בשמש ואינו הגון, שהנחש אינו שותה מכל אלו מחמת רעתם. ולרב חמא שנו שלשה שהנחש אינו שותה מהם משום שבחם, והם יין חריף מחמת פלפלין שנתנו בו, מר והוא יין הנקרא 'אפסינתין', ומשקה משובח ומתוק הנקרא 'מי בארג'.

יין מתוק שבא מעסיא, ונקרא 'קרינא' – אין בו משום גילוי, שהנחש אינו שותה ממנו. ובמקומו יש בו משום גילוי, ש'חמר מדינה' הוא והנחשים רגילים בו.

דף ל' ע"ב 

יין שהקרים – שהתחיל להחמיץ – עד שלשה ימים יש בו משום גילוי ומשום יין נסך, מכאן ואילך לרבא אין בו משום גילוי ולא משום יין נסך, ולנהרדעי יש בו משום גילוי, שלפעמים הנחש שותהו.

יין חדש מגיתו שהתחיל את תסיססו – שלשה ימים אין בו משום גילוי.

שחלים שחוקים בכלי ויין או מים נתונין בהם – אין בהם משום גילוי. ובני גולה נהגו בהם איסור. ואם יש בו חומץ מותר, שהנחש מתחכך בו ואינו שותה ממנו.

כותח הבבלי אין בו משום גילוי – ובני גולה נהגו בו איסור. ואם יש בו כמין נשיכת נחש, חוששים.

מי טיף טיף – והוא כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף – אין בו משום גילוי. והוא שמטפטף תדיר והטיפים תכופות ורודפות זו את זו, והנחש שומע ובורח.

פי תאנה אין בו משום גילוי – וכן אמר רבי אליעזר: אדם אוכל ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש, שנאמר שומר פתאים ה'.

שלשה מיני ארס הן: של בחור שוקע, של בינוני מפעפע, ושל זקן צף, ואע"פ שכחו מתחזק כשמזקין, ארסו נחלש.

שלשה כל זמן שמזקינין גבורה מתוספת בהן – דג, נחש, וחזיר.

חבית שנתגלה, אף על פי ששתו ממנה תשעה ולא מתו – לא ישתה ממנה עשירי, שמא שתה ממנו נחש בחור והארס שלו למטה. מעשה ששתו תשעה ולא מתו, ושתה עשירי ומת. וכן אבטיח שנתגלתה, ואכלו ממנה תשעה ולא מתו, לא יאכל ממנה עשירי. מעשה היה שאכלו תשעה ולא מתו, ואכל עשירי ומת.

מים שנתגלו – לא ישפכם ברשות הרבים, ולא ירביץ בהן את הבית, ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה מהן בהמתו, ולא בהמת חבירו. ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו, ולאחרים אין איסור אלא במקום שיש סירטא, אבל בגב היד וגב הרגל ועל הלחיים מותר. ומותר להשקותו לחתול שלו, שאע"פ שהוא מכחיש חוזר לבריאתו. אבל לא ישקה חתול של חבירו, שמא ירצה למכרו כשהוא כחוש ויפסידנו.

*************