לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ג' שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ד'

דף ד' ע"א 

'שדי לא מצאנוהו שגיא כח' – בשעת הדין, שאם היה משגיא כוחו נתחייבו כולם כליה. 'גדול אדונינו ורב כח' 'ימינך ה' נאדרי בכח' – בשעת מלחמה.

נאמר 'חימה אין לי', ונאמר 'נוקם ה' ובעל חימה' – י"א כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים. וי"א אע"פ שבעל חימה אני – אין לי חימה, שכבר נשבעתי, ומי יתנני שלא נשבעתי.

דרשות שדרשו בכתוב 'אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע': א. כשהקב"ה דן את ישראל אינו דן אותם כעובדי כוכבים שנפרע בפעם אחת, אלא מעט מעט כפיד של תרנגולת. ב. אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, אני מצרפן לחשבון גדול. ג. בשכר שמשוועין לפני אני מושיע אותם.

'ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים' – אמר הקב"ה: אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה כדי שיזכו לעולם הבא, והמה דברו עלי כזבים. וכן 'ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע' – אמר הקב"ה: אני אמרתי איסרם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעוה"ב, ואלי יחשבו רע.

'רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם' – משל לאדם שנושה מאוהבו ומשונאו, מאוהבו נפרע מעט מעט, משונאו בבת אחת.

'חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע' – אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע, חולין הוא מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. וכל זה בצדיק גמור, אבל בשאינו גמור כתוב 'והכרתי ממך צדיק'. ועוד נאמר 'וממקדשי תחלו', אל תקרי 'ממקדשי' אלא 'ממקודשי', אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו, ומאחר שהיה בידם למחות ולא מיחו הם כצדיקים שאינן גמורים.

כתוב 'קל זועם בכל יום' ואע"פ כן אנו קיימין, וכתוב 'לפני זעמו מי יעמוד' – כאן ביחיד כאן בצבור.

דף ד' ע"ב 

זעמו של הקב"ה בכל יום רגע – שנאמר 'כי רגע באפו', וכן 'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'. והיא אחת מחמש ריבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמנה בשעה. ורבינא אמר רגע כמימריה. ואין כל בריה יכולה לכוין אותה רגע חוץ מבלעם הרשע, שנאמר 'ויודע דעת עליון', וכל אותם הימים שרצה לקלל את ישראל לא כעס הקב"ה שלא יוכל לקללם בשעת זעמו, ולזה אמר 'מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה". ואותו רגע הוא בג' שעות ראשונות כאשר כרבולת התרנגולת מתלבנת לגמרי ואין בה חוטים אדומים. ומשמו של רבי מאיר אמרו שהיא בשעה שהמלכים מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לשמש.

כשראו שרי בלק שבלעם רוכב על אתון שאלוהו מדוע אינו רוכב על סוס, והשיב שהיא באגם, מיד אמרה האתון 'הלא אנכי אתונך', אמר בלעם לטעינה בעלמא, אמרה 'אשר רכבת עלי'. אמר בלעם באקראי בעלמא, אמרה 'מעודך ועד היום הזה', ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה, שנאמר 'ההסכן הסכנתי', ונאמר 'ותהי לו סוכנת'.

מין אחד היה מצער לרבי יהושע בן לוי, ובדק בתרנגולת בשעות הראשונות כדי לקללו בשעת הזעם, ולא הצליח, ולמד מזה שאין ראוי לעשות כן, שנאמר 'ורחמיו על כל מעשיו', ועוד נאמר 'גם ענוש לצדיק לא טוב'.

לא יתפלל אדם תפילת מוסף בג' שעות ראשונות ביום ראשון של ראש השנה ביחידות – שהקב"ה דן את העולם ושמא יעיין במעשיו וידחהו. אבל בציבור מותר שזכותיותיהם רבות. ותפילת שחרית מותר גם ליחיד – לפי שהציבור מתפללים. וי"א שבג' ראשונות הקב"ה עוסק בתורה, ומשום כך צריך ליזהר בהם, כי התורה נקראת 'אמת' ואין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, אבל בשניות הוא עוסק בדין שלא נאמר בה אמת, ועושה גם לפנים משורת הדין.

'אשר אנכי מצוך היום לעשותם' – היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן.

כל מצוות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות אותם לעולם הבא – שנאמר 'יתנו עידיהם ויצדקו' – אלו ישראל, 'ישמעו ויאמרו אמת' – אלו עובדי כוכבים. ובאות המצוות וטורפות לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם, שנאמר 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים', לא נאמר 'נגד העמים' אלא 'לעיני העמים'.

דוד המלך לא היה ראוי למעשה בת שבע, וכן ישראל לא היו ראוים למעשה העגל – אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם חטא יחיד, אע"פ שאין חוזק לזכותו – אומרים לו כלך אצל יחיד. ואם חטאו צבור אע"פ שחטאם מפורסם משל יחיד – אומרים להם כלך אצל צבור. ולזה נאמר על דוד 'נאום הגבר הוקם על' – שהקים עולה של תשובה.

*************

שבת קודש ד' שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ה'

דף ה' ע"א 

כל העושה מצוה אחת בעולם הזה – מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, וכל העובר עבירה אחת – מלפפתו ומוליכתו ליום הדין. וי"א שקשורה בו ככלב.

לריש לקיש צריך להחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הם לא חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם, שלולא חטא העגל לא היו מתים, וכל זמן שהם קיימים אין אנו חשובים לכלום. ופרשת יבמות ונחלות נאמרו על תנאי אם יחטאו. וסובר כשיטת רבי יוסי שלא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, ומשום שחבלו מעשיהם 'אכן כאדם תמותון'. ולתנא קמא לא נתבטל מלאך המות שכבר נגזרה גזרה, אלא שקיבלו תורה כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן. ומה שנאמר 'אכן כאדם תמותון' היינו עניות.

'זה ספר תולדות אדם' – מלמד שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו, וכשהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו.

אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבאוצר ששמו 'גוף', ששם נתנו כל הנשמות העתידים להוולד.

'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי' – התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם מקבלין ישראל את התורה מוטב, ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

ארבעה חשובים כמת: עני – שנאמר בדתן ואבירם 'כי מתו כל האנשים' ולא מתו אלא ירדו מנכסיהם. סומא – שנאמר 'במחשכים הושיבני כמתי עולם'. מצורע – שנאמר במרים 'אל נא תהי כמת'. ומי שאין לו בנים – שנאמר 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי'.

'אם בחוקתי תלכו' – אין 'אם' אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר 'לו עמי שומע לי' וגו', וכן 'לו הקשבת'.

דף ה' ע"ב 

'מי יתן והיה לבבם זה להם' – אמר משה לישראל כפויי טובה (שאמרו על המן 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל') בני כפויי טובה (-אדם הראשון שאמר 'האשה אשר נתת עמדי'), בשעה שאמר הקב"ה 'מי יתן והיה לבבם זה להם', היה להם לומר 'תן אתה'. ולא רמז זאת לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, ומכאן למדנו שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה.

אשריהם ישראל, בזמן שעוסקין בתורה וגמילות חסדים – יצרם מסור בידם ואינם מסורים ביד יצרם, שנאמר 'אשריכם זורעי על כל מים', אין זריעה אלא צדקה שנאמר 'זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד', ואין 'מים' אלא תורה – שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים'. משלחי רגל השור והחמור – שלעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי.

בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה או בתה מכרתי לשחוט, שמסתמא שחט הראשון ביומו, וצריך להזהירו שלא ישחט השני שלא יעבור על אותו ואת בנו. ואלו הן: ערב יו"ט האחרון של חג, ערב יו"ט הראשון של פסח, ערב עצרת, וערב ראש השנה. ולרבי יוסי הגלילי גם ערב יוה"כ בגליל.

לפני אידיהן של גויים שלשה ימים אין מוכרים להם בהמה, ולא די ביום אחד מאחר שהוא להקרבה. ואין צריך שלשים יום לבדיקת מומין – שלא נפסל אצל גויים אלא מחוסר אבר.

מחוסר אבר אסור להקרבה לבני נח – שנאמר 'ומכל החי מכל בשר שנים מכל', אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה. וטריפה נתמעטה ממה שאמר הקב"ה לנח 'אתך' – בדומין לך, ואין לומר שהיה נח טריפה, כי לא יתכן שיאמר לו שיכניס דווקא טריפה כמותו ולא שלימה.

*************