
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי ז' חשון תשע"ח
מסכת סנהדרין דף ק"ג
דף ק"ג ע"א
אמר רבי יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה – שעשה תשובה ל"ג שנה, שנאמר 'בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמישים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש אשרה.. כאשר עשה אחאב מלך ישראל' – נ"ה שנות מלכותו פחות כ"ב שנות מלכות אחאב הם ל"ג.
'וישמע אליו ויחתר לו' (ולא 'ויעתר') – עשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין.
נאמר 'בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו' 'בראשית ממלכת צדקיה' אף שמלכו קודם – שביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים, נסתכל בדורו ונתקררה דעתו. וביקש להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה, נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו, ומה שנאמר עליו 'ויעש הרע בעיני ה" – שהיה בידו למחות ולא מיחה.
'איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת' – אמר הקב"ה: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק – זיבח וקיטר לאלהיהם. שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו – הביא אלהיהם והשתחוה להם. וזהו מה שאומרים העולם: כשהחכם רוצה להשפט ולהתווכח עם בני אדם להחזירם למוטב, בין שהוא כועס עליהם, ובין שהוא שוחק עמהם, אינם יראים מלפניו ואינם חוזרים למוטב.
'ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך' – מקום שמחתכים בו הלכות (עזרה שיושבת שם סנהדרין). וזהו מה שאומרים העולם: במקום שהאדון תולה את כלי זינו תולה הרועה את כדו.
'על שדה איש עצל עברתי' – זה אחז, 'ועל כרם אדם חסר לב' – זה מנשה, 'והנה עלה כלו קמשונים' – זה אמון, 'כסו פניו חרלים' – זה יהויקים, 'וגדר אבניו נהרסה' – זה צדקיהו שנחרב בית המקדש בימיו.
ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים – 'משך ידו את לוצצים'. כת שקרנים – 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'. כת חנפים – 'כי לא לפניו חנף יבוא'. כת מספרי לשון הרע – 'כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע'.
'לא תאונה אליך רעה' – שלא ישלוט בהן יצר הרע, או: שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים. 'ונגע לא יקרב באהלך' – שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך. או: שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים. עד כאן ברך דוד את בנו שלמה, מכאן ואילך ברכתו אמו: 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כפים ישאונך… על שחל ופתן תדרוך…'. מכאן ואילך ברכתו שמים: 'כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי'.
דף ק"ג ע"ב
'וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר', עי"ן של רשעים תלויה – כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה [וכאילו נכתב 'רשים' – שתי רשויות], ומה שלא נכתב כלל אות עי"ן – משום כבודו של דוד [שהיו לו שונאים אך היה צדיק], וי"א משום כבודו של נחמיה בן חכליה.
מנשה היה שונה נ"ה פנים בתורת כהנים – כנגד שנות מלכותו. אחאב – פ"ה פנים. ירבעם – ק"ג.
לר' מאיר אבשלום אין לו חלק לעולם הבא – שנאמר 'ויכו את אבשלום וימיתהו', ויכוהו – בעולם הזה, וימיתהו – לעולם הבא. ועוד אמר שאחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן 'ויעש הרע בעיני ה" אינם חיים ואינם נידונים.
'וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד…' – בבבל אמרו: שהרג את ישעיה, בארץ ישראל אמרו: שעשה צלם משאוי אלף בני אדם, ובכל יום ויום הורג כולם מכובד המשאוי.
שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו – היינו כמאן דאמר שהרג את ישעיה.
נאמר במנשה שעשה 'פסל' ונאמר 'פסילים' – בתחילה עשה לו פרצוף אחד, ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים כדי שתראה שכינה ותכעוס.
אחז העמיד הפסל בעלייה, ומנשה העמידו בהיכל, אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים.
'כי קצר המצע מהשתרע' – קצר המצע זה מלהשתרר עליו שני רעים כאחד. 'והמסכה צרה' – כשהגיע ר' יונתן למקרא זה בכה, מי שכתוב בו 'כונס כנד מי הים' תעשה לו מסכה צרה.
אחז בטל את העבודה וחתם את התורה, מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח, אמון שרף את התורה והעלה שממית על גבי המזבח.
אחז התיר את הערוה, מנשה בא על אחותו.
'כי הוא אמון הרבה אשמה' – ששרף את התורה, וי"א שבא על אמו, אמרה לו אמו: כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו. אמר לה: כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי.
כשבא יהויקים אמר: הקודמים לא ידעו להרגיז המקום, כלום אנו צריכין אלא לאורו, יש לנו זהב פרויים שאנו משתמשין בו, יטול אורו. אמרו לו: והלא כסף וזהב שלו, שנאמר 'לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבקות', אמר להם: כבר נתנו לנו, שנאמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'.
רבא שאל את רבה בר מרי מפני מה לא מנו את יהויקים בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא – והשיבו שלא שמע (וראה להלן ע"ב).
'ויתר דברי יהויקים ותעבתיו אשר עשה והנמצא עליו' – י"א שחקק שם עבודה זרה על אמתו, וי"א שחקק שם שמים על אמתו.
לא מנו את מיכה בין הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא – מפני שפיתו מצויה לעוברי דרכים.
'ועבר בים צרה והכה בים גלים' – זה פסלו של מיכה. שלקח את השם שהטיל משה לנילוס להעלות ארונו של יוסף, ועשה עמו את העגל.
מגרב (-מקום פסל מיכה) לשילה שלשה מילין – והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבים זה בזה, בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב"ה: הניחו לו שפיתו מצויה לעוברי דרכים.
אנשי פלגש בגבעה נענשו על שלא מיחו במיכה .אמר להם הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם.
*************