
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי ח' אדר תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף ל"ט
דף ל"ט ע"א
'חילק' של גויים – והוא דג הנקרא 'סולתנית', שבתחילת גדילתו אין לו סנפיר וקשקשת, אסור, משום עירוב דגים טמאים שעולים עמה.
דג שאין לו עכשיו סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן – כגון הסולתנית והעפיץ, מותר. וכן אם יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן הים, כגון דג הנקרא 'אקונס' 'אפונס' 'כטספטייס' 'אכספטייס' ו'אוטנס', מותר.
רבי אבהו התיר לקנות בקיסרי קירבי דגים ועוברן מכל אדם – שחזקתן שבאים ממקומות שאין דגים טמאים מצויים שם. וכן התיר אביי דג חילק מנהר 'בב', שקרקעית הנהר אינו מגדל דגים טמאים. ורבינא אסר בזמנו, לפי שנשפכים בו נהרות אחרות שיש בהם דגים טמאים.
חמור הים – מותר, ושור הים אסור, וסימנך 'טמא טהור טהור טמא'. דג הנקרא 'שפר נונא' מותר, והנקרא 'קדש נונא' אסור, וסימנך 'קדש לה". וי"א 'קבר נונא' אסור, וסימנך 'קברי עובדי כוכבים'.
רבה בר בר חנה נמנע מלאכול דגים קטנים שהקריבו לו – לאחר ששמע מאחד שהיה קורא אותם בשם של דג טמא, ומצאו שהיה בו דבר טמא, קרא על עצמו 'לא יאונה לצדיק כל און'.
דבר חריף שחתכוהו בסכין של גויים – כגון 'חילתית', אע"פ שהסכין אינו בן יומו, אסור, שהחריפות ממתק את השמנונית שבסכין והוא נותן טעם לשבח.
אשת חבר ועבדו של חבר – הרי הם כחבר וסומכים עליהם. חבר שמת, אשתו ובניו ובני ביתו בחזקתם עד שיחשדו. וכן חצר שמוכרים בה תכלת, היא בחזקתה עד שתיפסל.
אשת עם הארץ או בתו שנשאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר – צריכים לקבל דברי חברות. אשת חבר או בתו שנשאת לעם הארץ, וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ, לרבי מאיר אינן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה, ולרבי יהודה צריכין לקבל דברי חברות מתחילה. ר"ש בן אלעזר העיד על אשה אחת שנשאת לחבר והיתה קושרת לו תפילין על ידו, ולאחר מכן נשאת למוכס שהוא גזלן, והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו.
דף ל"ט ע"ב
'חבי"ת' – והוא סימן ל'חתיכת דג שאין בה סימן' 'בשר' 'יין' ו'תכלת', אסור לשגרן ביד גוי בחותם אחד. 'חמפ"ג' – והוא סימן ל'חילתית 'מורייס' 'פת' 'גבינה', מותרים בחותם אחד. וכן חלב מותר, שאין הגוי טורח לזייפו. שמואל מנה רק 'בי"ת' שאסורים בחותם אחד, והשמיט חתיכת דג, שאין צריך למנות שני סוגי בשר, ובמותרים מנה 'מח"ג', והשמיט פת שאין צריך לומר שהוא מותר, כי אם החליף חמה בצוננת או של חטים בשעורים הדבר ניכר, וגם אם שניהם שוים לא היה טורח לזייף.
אין לוקחין 'ימ"ח מח"ג' בסוריא אלא מן המומחה – והוא סימן ל'יין' 'מורייס' 'חלב' 'מלח סלקונדרית' 'חילתית' 'גבינה'. ואם נתארח אצל בעל הבית מותר, שהחנוונים בסוריא חשודים על לפני עור ומוכרים דברים שלקחו מן הגויים, אבל הם עצמם אין אוכלים דבר אסור, לפיכך אם נתארח אצלו אוכל עמו. וכן אם שיגר לו בעל הבית מתנה לביתו מותר, שממה שהוא אוכל הוא משגר לו.
'מלח סלקונדרית' אסורה באכילה – והיא מלח שכל סלקונדרי רומי (נחתומים) אוכלים אותה, שמערבים בה קירבי דגים טמאים. לרבי מאיר שחורה אסורה לבנה מותרת, שקירבי דגים שחורים טמאים מעורבים בה. לרבי יהודה לבנה אסורה ושחורה מותרת, שקירבי דגים לבנים טמאים מעורבים בה. ולרבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנינא בן גמליאל זו וזו אסורה, שזו וזו מעורבים בה. העיד רבי חנינא בן גמליאל על זקן אחד שהיה מחליק פניה בשומן חזיר.
ואלו דברים של גויים מותרין באכילה: חלב שחלבו גוי, וישראל רואהו. ויושב ישראל בצד עדרו של גוי, והגוי חולב ומביא לו אע"פ שיש בעדרו דבר טמא, ואע"פ שכשיושב אינו רואהו, חושש הגוי שמא יעמוד הישראל ויראה, ואינו מערב בו דבר טמא. ב. דבש, שהגוי אינו מערב בו יין שלא יסריח, ומשום בישולי גויים הרי נאכל חי, ומשום גיעולי גויים הרי נותן טעם לפגם. ג. דבדבניות, והן אשכולות של ענבים, ואע"פ שמנטפים אין בהם משום הכשר משקה, כיון שאינו צריך למשקה. ד. כבשין שאין דרך לתת לתוכן יין וחומץ. ה. טרית שאינה טרופה. ו. ציר שיש בה דגה. ז. עלה של חילתית. ח. זיתים הכנוסים בכלי עגול ומתחממים ונעצרים מאליהם כעין גלוסקא. ולרבי יוסי שלחין אסורים. (מבואר בדף מ' ע"ב). ט. חגבים הבאים מן הסל שלפני החנוני אסורים, שמזלף עליהם יין, ומן האוצר מותרים.
*************
שבת קודש ט' אדר תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף מ'
דף מ' ע"א
איזו היא טרית שאינה טרופה שמותרת באכילה – לרב הונא שתהא ראש ושדרה ניכר, ולרב נחמן או ראש או שדרה ניכר. ודוקא לטבל בצירן, אבל לאכול את גופן לדברי הכל אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר. רב פפא פסק הלכה שצריך שיהא ראש ושדרה ניכר של כל אחת ואחת. ודג שראשו דומה לדגים טמאים, אינו מותר אלא אם יש לו סנפיר וקשקשת.
איזו ציר שיש בה דגה שמותרת – בחביות סתומות, כל שכילבית אחת שוטטת בו, ובפתוחות ששתי כילביות שוטטות בו.
חתיכות שיש בהן סימן בכולן או במקצתן, ואפילו באחד ממאה שבהן – כולן מותרות. ולרב פפא אין היתר אלא בחתיכות שוות, שניכר שכולם באו מדג אחד.
רב הונא בר חיננא התיר דגים שהגיעו בספינה לפי שראה בה קשקשים – י"א שלא התיר אלא צירן ולא גופן, וי"א שהתיר גם גופן. ורבא אסרם, שמא יש בה טהורים וטמאים והקשקשים באו מן הטהורים.
עובד כוכבים שהביא עריבה מלאה חביות ונמצאת כילבית באחת מהן – אם היו החביות פתוחות כולן מותרות, שמסתמא היו בכולם ויצאו. היו סתומות, היא מותרת וכולן אסורות.
קירבי דגים ועוברן (ביצים שלהם) אין נקחין אלא מן המומחה – לרבי דוסתאי יש למחוק 'עוברן', שרק דג טהור מטיל ביצים. ולרבי זירא אין למחוק, ששתיהם מטילים ביצים, זה מבחוץ וזה מבפנים. וכל זה באופן שנימוחו שאי אפשר להכיר בסימנים. ואם אין שם מומחה, לרב יהודה כיון שאמר אני מלחתים מותרים. ולרב נחמן עד שיאמר אלו דגים ואלו קירביהן.
כסימני ביצים של עופות כך סימני ביצי דגים. ואלו הן סימני ביצים – כל שכודרת ועגולגלת (שרחבה בראשה אחד והולכת ומקצרת ונמשכת, ועגולה מצידיה ומגלגלת), ראשה אחד רחב ככד ואחד חד, טהורה. שני ראשיה חדין או כדין, טמאה. חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה, חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה. חלבון וחלמון מעורבין זה בזה, זו היא ביצת השרץ. ולרבי דוסתאי שאין ביצים לדגים טמאים, שונים בברייתא 'כך סימני קירבי דגים', שהשלפוחית תהא ככד וחד.
דף מ' ע"ב
עלה של חלתית מותרת אע"פ שיש בה קרטין – ואין חוששים שעירב בהם קרטין אחרים שנפסקו בסכין של איסור, אלא תולים שהיו דבוקים בעלין ונשמטו.
זיתי גלוסקאות המגולגלין מותרים גם אם רפויים הרבה – ואין חוששים שעירב בהם יין, אלא תולים שרפויים מחמת השמן. ולרבי יוסי כל שאוחזו בידו וגרעינתו נשמטת, אסורים.
החגבין והקפריסין והקפלוטות הבאין מן האוצר ומן ההפתק (מקום כינוסם) ומן הספינה – מותרים. והנמכרים בשוק לפני חנוני אסורים, מפני שמזלף עליהם יין.
וכן הדין ביין תפוחים של גויים. פעם אחת חש רבי במעיו, ושאל אם יין תפוחים של גויים מותרים, העיד לפניו רבי ישמעאל ב"ר יוסי על אביו ששתה יין תפוחים של גויים של שבעים שנה ונתרפא, בדקו ומצאו גוי אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין תפוחים של שבעים שנה ושתה ונתרפא, אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים.
כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין – מה שלפניו אסור, אבל מה שהביא מן האוצר ומן ההפתק ומן הספינה מותר, שירא שישמעו חכמים ויפקירו את אוצרו.
הדרן עלך אין מעמידין
*************