לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י"ד חשון תשע"ח

מסכת סנהדרין דף ק"י

דף ק"י ע"א

און בן פלת אשתו הצילתו – אמרה לו: מאי נפקא לך מינה, בין אם משה יהיה הרב ובין אם קורח אתה תשאר תלמיד. שאל אותה מה יעשה שהרי היה בעדת קורח ונשבע שאם יקראוהו יבא עמהם. אמרה: יודעת אני שכל אנשי העדה קדושים הם ואין מסתכלים בערוה, שב ואל תעשה ואני אצילך.השקתה אותו יין עד שנשתכר, והשכיבה אותו בתוך האוהל, ישבה בפתח האוהל כששערותיה סתורות, וכל מי שבא לקרוא לו וראה אותה חזר לאחוריו, ובין כך ובין כך נבלעו עדת קורח.

אשתו של קורח אמרה לו: ראה מה עושה משה, הוא עצמו מלך, ואת אחיו מינה לכהן גדול, ואת בני אחיו לסגני כהונה. כשמביאים תרומה אומר שתהא לכהן, וכשנותנים לכם מעשר אומר לכם ליתן תרומת מעשר לכהן. ומפני שנתן עיניו בשערכם, שלא יהיה בכם בעל צורה כמותו גוזז את כל שערכם, ומשחק בכם כאילו הייתם שוטים, ואתם חשובים עליו כגלל. השיב לה: והרי גם משה עצמו גילח כל שערו. השיבתו: כיון שכל מה שאתם עושים לכבודו אתם עושים, אומר 'תמות נפשי עם פלישתים'. ועוד, שאמר לכם לעשות פתיל תכלת על כנפי בגדיכם, ואם המצוה היא בתכלת מדוע לא יעשו כל הבגד ממנו, הוצא אתה בגדי תכלת, וכסה בהם את כל בני בית מדרשך.

חכמות נשים בנתה ביתה–  זו אשתו של און בן פלת, 'ואולת בידה תהרסנה' – זו אשתו של קורח.

'ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים' – מיוחדים שבעדה. 'קריאי מועד' – שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. 'אנשי שם' – שהיה להם שם בכל העולם.

'וישמע משה ויפול על פניו' – שחשדוהו מאשת איש, שנאמר 'ויקנאו למשה במחנה' –  שכל אחד קינא את אשתו ממשה, שנאמר 'ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה'.

'ויקם משה וילך אל דתן ואבירם' – מכאן שאין מחזיקים במחלוקת. וכל המחזיק עובר בלאו ד'ולא יהיה כקורח וכעדתו', ולרב אשי ראוי להצטרע – שנאמר כאן 'ביד משה לו' ונאמר 'ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך'.

כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש – שנאמר 'ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת', ונאמר 'עם חמת זוחלי עפר'.

החולק על רבו כחולק על השכינה – שנאמר 'בהצותם על ה". העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה – שנאמר 'המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה". המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה – שנאמר 'לא עלינו תלונתיכם כי על ה". המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה – שנאמר 'וידבר העם באלוקים ובמשה'.

'עושר שמור לבעליו לרעתו' – זה עושרו של קרח.

'ואת כל היקום אשר ברגליהם' – זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. משוי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות העשויות מעור של בית גנזיו של קרח.

שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים – אחת נתגלתה לקרח, ואחת לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא.

לר' יוחנן קורח עצמו – לא מן הבלועים, שנאמר 'ואת כל האדם אשר לקורח' ולא קורח. ולא מן השרופים – שנאמר 'באכול האש את חמישים ומאתים איש' ולא קרח. לברייתא היה בשניהם – שנאמר 'ותבלע אותם ואת קורח', 'ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתים איש' וקורח עמהם.

'שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו' – מלמד שעלו שמש וירח לזבול ואמרו: רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא, עד שזרק בהם חצים ואמר: בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם, ועד היום אין יוצאים עד שמכים בהם בחיצים.

'ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה' – אמר משה לפני הקב"ה: אם בריאה גיהנם מוטב, ואם לאו יברא ה', ואין הכוונה לבריאה ממש שהרי אין כל חדש תחת השמש, אלא שיקרב הפתח לכאן.

'ובני קרח לא מתו' – מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה. וסיפר רבה בר בר חנה שפעם הלך בדרך, ואמר לו סוחר ישמעאלי בא ואראך בלועי קרח, וראה שני נקבים שיוצא מהם עשן, נטל גיזת צמר שרויה במים והניחה בראש הרומח והעבירה מעל הנקבים ונשרפה, ושמע שאומרים 'משה ותורתו אמת, והן בדאים'.

דף ק"י ע"ב

דור המדבר – לר' עקיבא: אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'במדבר הזה יתמו' – בעולם הזה, 'ושם ימותו' – בעולם הבא. ואומר 'אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי'. לר' אליעזר: באים, שנאמר 'אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח', ו'אשר נשבעתי באפי' – באפי נשבעתי וחוזרני בי. [לר' יהושע בן קרחה: הפסוק שהביא ר' אליעזר בא כנגד דורות הבאים: 'אספו לי חסידי' – אלו צדיקים שבכל דור ודור, 'כרתי בריתי' – אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש, 'עלי זבח' – אלו ר' עקיבא וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה.] לר' שמעון בן מנסיא: באים, שנאמר 'ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה'.

ר' יוחנן אמר שבמה שאמר ר' עקיבא על דור המדבר, עזב את חסידותו ללמד זכות על ישראל – שיכל לדרוש מהנאמר 'הלך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' – מה אחרים באים בזכותם של דור המדבר, הם עצמם לא כל שכן.

לר' עקיבא עשרת השבטים אין עתידין לחזור – שנאמר 'וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה', כיום שהולך ואינו חוזר. לרבי אליעזר: 'כיום הזה' – מה יום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים שאפילה להן, כך עתידה להאיר להם. לר' שמעון: אם מעשיהם כיום הזה – אינם חוזרין, ואם לאו – חוזרין.

עשרת השבטים – לר' עקיבא: אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'ויתשם ה' מעל אדמתם' – בעולם הזה, 'וישליכם אל ארץ אחרת' – לעולם הבא. לרבי: באים הם לעולם הבא, שנאמר 'ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים' וגו'.

ר' יוחנן אמר שבמה שאמר ר' עקיבא על עשרת השבטים, עזב את חסידותו ללמד זכות על ישראל – שיכל לדרוש מ'הלך וקראת את הדברים… לא אטור לעולם' שכל ישראל עתידים לחזור.

חסידותו של ר' עקיבא: רבן גמליאל דרש שקטני בני רשעי ישראל אין באין לעולם הבא, שנאמר 'כי הנה היום בא… אשר לא יעזב להם שורש וענף' – שורש בעולם הזה וענף לעולם הבא. ור' עקיבא חלק עליו ואמר שבאים לעולם הבא, שנאמר 'שומר פתאים ה" ובכרכי הים קוראים לינוקא 'פתיא', ואומר 'גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו' (-האילן ייעקר אך שרשיו ישארו בארץ), והפסוק 'לא יעזב להם שורש וענף' היינו שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה. דבר אחר: 'שורש' זו נשמה 'וענף' זה הגוף.

קטני בני רשעי אומות העולם – דברי הכל אין באין לעולם הבא, שנאמר 'ותאבד כל זכר למו'.

מאימתי בא קטן לעולם הבא: י"א משעה שנולד – 'יבא ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה'. וי"א משעה שמתחיל לדבר – 'זרע יעבדנו יספר לה' לדור'. וי"א משעה שנזרע – 'זרע יעבדנו'. וי"א משעה שנימול – 'עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה'. וי"א משעה שיאמר אמן – 'פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים', אל תקרי 'שמר אמנים' אלא שאומר אמן.

אמן – אל מלך נאמן.

 

*************