לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י"ז שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף י"ח

דף י"ח ע"א  

רבי חנינא בן תרדיון שעסק בתורה גזרו עליו שריפה – ונענש לפי שהיה הוגה את השם באותיותיו, ואע"פ שעשה להתלמד בפרהסיא אסור. ועל אשתו גזרו הריגה לפי שלא מיחתה בו, ועל בתו גזרו שתישב בקובה של זונות, לפי שפעם אחת הלכה לפני גדולי רומי, אמרו כמה נאות פסיעותיה ודקדקה לפסוע פסיעות נאות. כשיצאו שלשתן צדקו עליהם את הדין, הוא אמר הצור תמים פעלו, אשתו אמרה אל אמונה ואין עול, בתו אמרה גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי. ושיבח אותם רבי שנזדמנו להם שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין.

אלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תורה מן השמים, ואין תחיית המתים מן התורה, ולאבא שאול גם ההוגה את השם באותיותיו. ולהתלמד מותר, אבל לא בפרהסיא.

עון עקבי יסובני  – עוונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה, מסובין לו ליום הדין.

כשחלה רבי יוסי בן קיסמא בקרו רבי חנינא בן תרדיון, והזהירו רבי יוסי על שעוסק בתורה ומקהיל קהילות ולא חש לגזירת המלכות, אמר לו מן השמים ירחמו. אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך וספר תורה באש. והבטיחו שיהא מחלקו בעולם הבא משום מעשה שנתחלף לו מעות פורים במעות צדקה. לימים מועטים נפטר רבי יוסי בן קיסמא, וחזרו גדולי רומי מקבורתו והספידו, ומצאו רבי חנינא בן תרדיון עוסק בתורה ומקהיל קהלות וס"ת בחיקו, כרכוהו בס"ת ובחבילי זמורות והציתו את האור, והניחו על לבו ספוגי צמר ששרו במים שלא תצא נשמתו מהרה, אמרה לו בתו אבא אראך בכך, אמר לה אילמלי נשרפתי לבדי היה קשה לי, עכשיו שס"ת עמי מי שמבקש עלבונה יבקש עלבוני. וראה גוילין נשרפין ואותיות פורחות. אמרו לו פתח פיך ותכנס האש, אמר להם מוטב שיטלנה מי שנתנה ולא יחבל בעצמו. אמר לו קלצטונירי אם ארבה שלהבת ונוטל הספוגין תביאני לחיי העולם הבא, אמר לו הן ונשבע לו, ועשה כן ויצאה נשמתו במהרה, קפץ גם הוא לאור, יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנים לחיי העולם הבא, בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים.

ברוריא אשת רבי מאיר בתו של רבי חנינא בן תרדיון, ביקשה מרבי מאיר שיציל אחותה מקובה של זונות, בדק אותה רבי מאיר שאינה עושה עבירה, ונתן לשומר שלש קבין דינרים חציים לעצמו, וחציים לשחד את השלטון, ואם יכלו יאמר 'אלקא דמאיר ענני' וינצל, והראה לו שזרק עפר על כלבים אוכלי אדם ואמר 'אלקא דמאיר ענני' וניצול, ושחררה השומר, ונודע בבית המלך ורצו לתלותו, אמר 'אלקא דמאיר ענני' ולא יכלו לו. סיפר להם הכל, וחקקו את דמות רבי מאיר על פתח רומי שכל מי שרואהו יביאנו, פעם אחת ראו אותו וברח לבית זונות, וי"א שעשה עצמו כטועם מתבשילי עובד כוכבים, וי"א שאליהו נדמה לו כזונה וכרכו, אמרו וודאי רבי מאיר לא היה עושה כן, וברח לבבל. וי"א שברח משום מעשה שהיה באשתו.

דף י"ח ע"ב  

לתנא קמא אין הולכים לאיצטדינין (מקום שמנגחים את השור) מפני מושב לצים, ולרבי נתן מותר, שצווח ומציל כשרואה שיגיחו שם ישראל, ומפני שמעיד עדות אשה אם רואה חבירו שנהרג. ואין הולכים לכרקום (מצור שעושים צחוק וליצנות), ומפני ישוב מדינה להציל ישראל הדרים שם מותר, ובלבד שלא יתחשב עמהם, לחזק עובדי כוכבים ולעשות עמהם מצור.

ההולך לאצטדינין (לתנא קמא) ולכרקום (ומתחשב עמהם) וראה את המנחשים ואת החברין (לוחשי נחשים), ומיני ליצנים שנקראים בוקיון מוקיון מוליון לוליון בלורין סלגורין, הרי זה מושב לצים. ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו, הא למדת שדברים הללו מביאים את האדם לידי ביטול תורה.

אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות – לרבי מאיר משום שמזבלין לע"ז (שמסדרין צרכי ע"ז). ולפיכך אם נשא ונתן אסור, שמא דמי עבודת כוכבים בידו. ולחכמים מקום שמזבלין אסור מפני חשד, ומקום שאין מזבלין מפני מושב לצים. ולפיכך אם נשא ונתן מותר, שאין חוששים לדמי ע"ז.

'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב' – וכי מאחר שלא הלך היכן עמד, ומאחר שלא עמד היכן ישב, ומאחר שלא ישב היכן לץ, אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר 'אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא'.

כל המתלוצץ: א. יסורים באין עליו. ב. מזונותיו מתמעטים. ג. נופל בגיהנם. ד. גורם כלייה לעולם. וקשה הליצנות שתחילתה יסורים וסופו כלייה.

כל המתייהר  – נופל בגיהנם.

'אשרי האיש אשר לא הלך'  .  – זה שלא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות של עובדי כוכבים. 'ובדרך חטאים לא עמד' – זה שלא עמד בקנגיון (צידת חיה על ידי כלבים). 'ובמושב לצים לא ישב' – שלא ישב בתחבולות. שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר ובתורתו יהגה יומם ולילה.

*************

שבת קודש י"ז שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף י"ט

דף י"ט ע"א  

'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים' – זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה שרשעים היו. 'ובדרך חטאים לא עמד' – שלא עמד בעמידת סדום שחטאים היו. 'ובמושב לצים לא ישב' – שלא ישב במושב אנשי פלשתים שלצנים היו.

'אשרי איש ירא את ה' – אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. וי"א אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש. 'במצותיו חפץ מאד' – ולא בשכר מצותיו, כמו ששנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס.

מ'כי אם בתורת ה' חפצו' למדנו : א. שאין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. ב. כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו.

'בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה' – א. בתחילה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ולבסוף על שמו. ב. לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה (יעיין בתלמודו). ולעולם יגרוס אדם ואפילו אם משכח, ואפילו אם לא ידע מה הוא אומר.

נאמר לענין תורה 'על גפי' ומשמע במושב שאינו קבוע, ונאמר 'על כסא' ומשמע מקום כבוד קבוע – בתחילה על גפי ולבסוף על כסא. נאמר 'בראש מרומים' ומשמע שמסתלק במחבואות, ונאמר 'עלי דרך' שמורה הוראה לעין כל, בתחלה בראש מרומים ולבסוף עלי דרך. נאמר 'שתה מים מבורך' שסופם כלים, ונאמר 'ונוזלים מתוך בארך' כמים חיים שאינם פוסקים, בתחלה שתה מבורך ולבסוף ונוזלים מתוך בארך.

אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות – שלומד הרבה יחד ואינו יכול לחזור עליו פעמים רבות, מתמעט. ואם קובץ על יד מעט מעט, ירבה.

'לא יחרוך רמיה צידו' – לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי, שמרמה אנשים להראות כמה הוא חכם להעמיד גירסות הרבה והוא משכח. וי"א צייד הרמאי יחרוך, שמי שלומד מעט מעט תלמודו מתקיים. משל לאדם שצד צפרים, אם משבר כנפיה של ראשונה כולם מתקיימות בידו, ואם לאו אין מתקיימות בידו.

כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם. ודווקא לענין סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף, שלא ישתבש בגירסא.

דף י"ט ע"ב 

לעולם ישלש אדם שנותיו – שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, שבכל שבוע ילמוד שני ימים מקרא שני ימים משנה ושני ימים תלמוד.

'אשר פריו יתן בעתו' – אם פריו יתן בעתו שקובע עתים לתורה 'ועלהו לא יבול', ואם לאו על הלומד ועל המלמד הכתוב אומר 'לא כן הרשעים כי אם' וגו'.

'כי רבים חללים הפילה' – זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. 'ועצומים כל הרוגיה' – זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה, כגון שלא הגיע לארבעים שנה. ואם הם שוים, שאין בעירו גדול ממנו – מורה.

'ועלהו לא יבול' – אפילו שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה תלמוד.

דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים: כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו: כתוב בתורה – 'ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון'. שנוי בנביאים – 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל'. משולש בכתובים – 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח'.

רבי אלכסנדרי הכריז 'מאן בעי חיי' ונתאספו כולם – אמר להם 'מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע'. שמא יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר 'סור מרע ועשה טוב', אין טוב אלא תורה, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו'.

בנה בית מרחץ לגוי, והגיע לכיפה מקום שמעמידין בה עבודת כוכבים, אסור לבנות. ואם בנה אפילו את העבודה זרה עצמה – לרבי יוחנן שכרו מותר, אפילו למאן דאמר ע"ז של גוי אסורה מיד, שלא נעשית ע"ז אלא במכוש אחרון, ומכוש אחרון אין בו שוה פרוטה, וסובר שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וכל מעט שהוא עושה נתחייב לו.

*************