לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י"ח טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף ל"ח

דף ל"ח ע"א 

היו חמשה תובעים אותו וכפר לכולם: לר' מאיר – אם אמר 'לא לך לא לך', זהו פרט וחייב על כל אחת ואחת. אמר 'לא לך ולא לך' לשמואל הוא כלל וחייב אחת, ולר' יוחנן הוא פרט וחייב על כל אחת, ורק שבועה שאין לכם בידי הוא כלל. לר' יהודה – 'לא לך ולא לך' חייב על כל אחת, 'לא לך לא לך' חייב אחת. לר' אליעזר – רק אם אמר שבועה לבסוף, כגון לא לך ולא לך שבועה, חייב על אחת. לר' שמעון – אינו פרט עד שיאמר שבועה לכל אחד.

לשיטת רבי – בין אם אמר בוא"ו ובין כשאמר בלא וא"ו הוא פרט, וחייב על כל אחת.

'שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין' – י"א שחייב ג' אשמות על ג' הפרטים, אבל על מה שאמר 'שבועה שאין לך בידי' פטור, שהוא עולה על כל פרט בפני עצמו. וי"א שחייב ד', על ג' הפרטים ועל הכלל.

היו לו אצל הנשבע פרוטה מכל המינים יחד: אמר 'שבועה שאין לך בידי כלום' – מצטרפים וחייב קרבן. אמר 'שבועה שאין לך בידי חטין שעורים וכוסמין' – לסובר שחייב גם על הכלל חייב, ולסובר שאינו חייב אלא על ג' הפרטים, פטור.

היו חמשה תובעין אותו, ואמרו לו 'תן לנו פקדון תשומת יד וגזל ואבידה שיש לנו בידך', אמר לאחד מהם 'שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל ואבידה, ולא לך ולא לך ולא לך ולא לך' – חייב כ' חטאות, ש'ולא לך' עולה על כל פרט ופרט, וכפר לכל אחד ד' כפירות.

דף ל"ח ע"ב 

האומר 'אנסת ופתית את בתי' – לר' שמעון: פטור שקנס הוא תובע ולא בושת ופגם, שאין אדם מניח דבר שהוא קצוב ותובע דבר שאינו קצוב. לחכמים: חייב, שבושת ופגם הוא תובע ולא קנס, שאין אדם מניח דבר שאם הודה בו הנתבע לא נפטר ותובע דבר שאם הודה בו ייפטר.

הדרן עלך שבועת הפקדון

פרק שבועת הדיינין

שבועת הדיינין שמשביעים את המודה במקצת, צריך שתהא הטענה שתי כסף, וההודאה בשוה פרוטה. ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור.

'שתי כסף יש לי בידך', 'אין לך בידי אלא פרוטה' – פטור. 'שתי כסף ופרוטה לי בידך', 'אין לך בידי אלא פרוטה' – חייב (מבואר להלן לט:).

'מנה לי בידך', 'אין לך בידי' – פטור. 'מנה לי בידך', 'אין לך בידי אלא חמשים דינר' – חייב. 'מנה לאבא בידך', 'אין לך בידי אלא חמשים דינר' – פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה.

'מנה לי בידך', אמר לו 'הן', למחר אמר 'תנהו לי': אם משיב 'נתתיו לך' – פטור. משיב 'אין לך בידי' – חייב. 'מנה לי בידך', אמר לו 'הן', 'אל תתנהו לי אלא בעדים', למחר אמר לו 'תנהו לי', 'נתתיו לך' – חייב, מפני שצריך ליתנו בעדים.

'ליטרא זהב יש לי בידך', 'אין לך בידי אלא ליטרא כסף' – פטור. 'דינר זהב יש לי בידך', 'אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיות ופרוטה' – חייב, שהכל מין מטבע אחת.

'כור תבואה לי בידך', 'אין לך בידי אלא לתך קטנית' – פטור. 'כור פירות לי בידך', 'אין לך בידי אלא לתך קטנית' – חייב, שהקטנית בכלל פירות.

טענו חטין והודה לו בשעורין – לתנא קמא פטור משבועה, ולרבן גמליאל חייב.

הטוען לחבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים – לאדמון ישבע, שהרי הודה לו מקצת ממין הטענה, ולחכמים פטור, שאין זו הודאה ממין הטענה.

טענו כלים וקרקעות – הודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים, או שהודה במקצת קרקעות, פטור. הודה במקצת הכלים, חייב, שהנכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן בגלגול שבועה.

לר' חנינא בר אידי משביעים אותו בשם המיוחד, ולחכמים בכינוי, ומתפיסים בידו ספר תורה. לא התפיסו כלום – נעשה כטעה בדבר משנה וחוזר. השביעוהו בתפילין – לרב פפא כטעה בדבר משנה וחוזר, ואין הלכה כדבריו. ולתלמיד חכם משביעים לכתחילה בתפילין. ונשבע מעומד, ותלמיד חכם מיושב.

*************

שבת קודש י"ט טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף ל"ט

דף ל"ט ע"א 

אומרים לנשבע: הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, לפי שכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה, וכאן נאמר לא ינקה. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו. וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולים לו שנים ושלשה דורות, וכאן נפרעים ממנו לאלתר, ודברים שאין אש ומים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם. אם אמר איני נשבע, פוטרין אותו מיד. ואם אמר הריני נשבע, העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגו', שגם המשביעו רשע, שנאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם, שחלה שבועה על שניהם. ואומרים לו, הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעים אותך, אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין. שכן מצינו במשה כשהשביע את ישראל, אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי.

אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, וידוי מעשר, קריאת שמע ותפלה, ברכת המזון, שבועת העדות ושבועת הפקדון ושבועת הדיינין.

אלו הן קלות: עשה ולא תעשה חוץ מ'לא תשא'. חמורות: זו כריתות ומיתות בית דין ו'לא תשא' עמהן.

בכל עבירות נאמר 'ונקה לא ינקה' – הא כיצד, מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים. בכל עבירות שבתורה נפרעין מן העובר וממשפחתו מפני שמחפין עליו, אבל לא בעונש שהוא עצמו נענש בו, אלא רשעים ממשפחתו בדין חמור, ורשעים שבכל העולם בדין קל. וצדיקים אפילו ממשפחתו פטורים. ולענין שבועה רשעים שבמשפחתו נענשים כדינו, ורשעים שבעולם בדין חמור, וצדיקים בין ממשפחתו ובין שאר צדיקים בדין קל.

דף ל"ט ע"ב 

לרב אינו נשבע עד שתהא כפירת הטענה שתי כסף, ותחילת הטענה תהא בשתי כסף ופרוטה. ולשמואל כל הטענה שתי כסף, ואפילו לא כפר אלא בפרוטה, או שלא הודה אלא בפרוטה, חייב.

'כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור' – מה כלים שנים אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב. לשמואל בא ללמד שכל הטענה תהא שתי כסף, שעליה נאמר 'כי הוא זה' שיכפור מקצת ויודה מקצת. ולרב 'כסף' מיותר ללמד שהכפירה תהא שתי כסף, שהיה די לומר 'כלים' ולמדנו מה כלים שנים אף בכל דבר שנים. ולשמואל אם היה כתוב רק כלים לא הייתי לומד דבר חשוב.

שנינו במשנה 'שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה, פטור. שתי כסף ופרוטה יש לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה, חייב' – לשיטת רב מדובר שתבעו שוה שתי כסף, והודה לו בשוה פרוטה, ברישא פטור משום שאין כפירה של שתי כסף, ובסיפא חייב משום שכפר שתי כסף. לשמואל מדובר שתבעו כסף דוקא, והודה לו בפרוטה שהוא נחושת, ברישא פטור שלא הודה ממין הטענה, ובסיפא חייב לפי שסובר טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב.

'ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור' – לשמואל כשתבעו בדוקא, ומשום שאינה ממין הטענה. ולרב כל תובע משקל דווקא הוא.

*************