לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ז כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף י"ז

דף י"ז ע"א 

איבעיות בשהייה בטומאה, שנשארו בתיקו:

א. אם רק לחיוב קרבן בשוגג צריך שהייה בעזרה בטומאה כשיעור השתחוואה, או שגם למלקות במזיד.

ב. תלה עצמו באויר עזרה ושהה שיעור השתחוואה – האם פטור כיון שהיא שהייה שאינה בת השתחואה, או כיון שהיא שהייה בפנים חייב בכל אופן.

ג. טימא עצמו במזיד ושהה בעזרה פחות מכדי השתחוואה – האם רק באונס צריך שהייה, או גם במזיד.

ד. נזיר בקבר – האם רק בפנים נתקבל שצריך שהייה כדי השתחוואה, אבל בחוץ לוקה אף בפחות, או על כל אונס התקבל שצריך שהייה כדי השתחוואה להתחייב.

נטמא בעזרה ויצא בדרך הקצרה פטור – היינו אפילו הלך עקב בצד גודל, ואפילו כל היום כולו. והיינו בלא שהה כלל, ואם שהה מקצת והלך מקצת, איבעיא אם מצטרפים השהיות.

אביי בעי מרבה: אם רץ בארוכה ושהה כדי שיעור הליכה בקצרה – האם השיעור מחייב ופטור, או שמא כל שבא בארוכה חייב. והשיבו: חייב, שלא נתנה ארוכה להדחות אצלו. ומה ששנינו שטמא ששימש חייב מיתה – והלא אם שהה הרי הוא בר כרת, לא כשרץ בקצרה ולכן אין חייב על שהייתו בעבודה, אלא מדובר שבא בקצרה והפך בצינורא דרך הליכתו.

דף י"ז ע"ב 

זר שהפך בצינורא חייב מיתה – ואף שלולי הפיכתו היו מתעכלים האימורים לאחר זמן, קירוב עבודה – עבודה היא.

רב אושעיא אמר: הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו כולו חוץ מחוטמו – טהור, שנאמר 'והבא אל הבית' – דרך ביאה אסרה תורה. ואמר שירא לומר חידוש זה שא"כ גם אם נכנס כולו כך יהא טהור. ויישב רבא שאם נכנס כולו לא גרע מכלים שהיו בבית קודם הסגר שטמאים – כאמור 'ולא יטמא כל אשר בבית'.

גגים של היכל ועזרה – אין אוכלים שם קדשי קדשים, ואין שוחטים שם קדשים קלים, וטמא שנכנס דרך הגג להיכל פטור, שנאמר 'ואל המקדש לא תבוא' – דרך ביאה אסרה תורה. וסייעתא לרב הושעיא.

מה ששנינו 'זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה…' – קאי על המשנה בהוריות 'אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה, ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה', וכאן פירש הדבר.

ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה, היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו – חייב שתים, אחת על הכניסה ואחת על הפרישה. וכפי שיבואר להלן (דף י"ח).

*************

שבת קודש כ"ח כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף י"ח

דף י"ח ע"א 

שנינו: היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד, חייב, מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו – ואמרו כמה אמוראים שחייב שתי חטאות, על הכניסה ועל הפרישה. ופירשו: אם תלמיד חכם – באין סמוך לווסתה פטור, שעל הכניסה אנוס ועל הפרישה מזיד, ובסמוך לוסתה חייב רק הכניסה, שעל הפרישה הוא מזיד. ואם עם הארץ – לעולם אחת, שהרי שגגה אחת היא. אלא מדובר בסמוך לוסתה ובתלמיד חכם היודע דין פרישה סמוך לווסתה, אך אין יודע דין משנתנו, שאין זו אותה שגגה.

שנינו: נמצא על שלו דם לאחר תשמיש – טמאים וחייבים בקרבן. והוכיח מכך רבא שיש חיוב על הכניסה בסמוך לוסתה. ודחה רב אדא שהחיוב על הפרישה, ואף שכבר שנינו זאת במשנתנו נשנה אגב מה ששנינו שם שאם נמצא על שלה טמאים ספק ופטורין מן הקרבן. והשיבו רבינא: והרי שנינו 'נמצא' ולא שכבר ידע מהטומאה קודם פרישה. ומה שסיימו שם 'זו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה', יש לתקן 'זו היא מצות לא תעשה שבנדה שחייבין עליה'.

היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי – נועץ עשר צפרניו בקרקע עד שימות, ואם פירש מיד חייב. לרבא: יש ללמוד מכאן שהמשמש מת בעריות פטור, שאם המשמש מת חייב וכאן הפטור הוא משום שהוא אנוס, א"כ גם אם פירש מיד יפטר. לאביי: אפשר שהמשמש מת בעריות חייב, ומה שחייב בפרישה מיד הוא משום שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה. ולפי"ז מצינו ארוכה וקצרה בנדה, ומה שלא שנו כן רק במקדש משום שאין דומים זה לזה, שארוכה שבנדה קצרה שבמקדש וארוכה שבמקדש קצרה שבנדה.

דף י"ח ע"ב 

אזהרה לבועל נדה – 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב'. למשמש עם הטהורה ונטמאה, שלא יפרוש מיד – עשה: 'ותהי נדתה עליו', אפילו בשעת נדתה תהא עליו. לאו: 'לא תקרב' משמעותו גם לא תפרוש ותקרב לעצמך, כנאמר 'האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך'.

'והזרתם את בני ישראל מטומאתם' – אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן, וזמן הפרישה – עונה.

כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה – אפילו בניו כבני אהרן הם מתים, שנסמך 'אחרי מות' ל'והזרתם'.

כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה – יהיו לו בנים זכרים, שנאמר 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור', ונסמך לו 'אשה כי תזריע וילדה זכר'. לר' יהושע בן לוי יהיו לו בנים ראויים להוראה – שנאמר 'להבדיל… ולהורות'.

כל המבדיל על היין במוצאי שבתות – יהיו לו בנים זכרים, שנאמר 'להבדיל בין הקדש ובין החול', ונאמר 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור', ונסמך לו 'אשה כי תזריע'. לר' יהושע בן לוי יהיו לו בנים ראוים להוראה, שנאמר 'להבדיל… ולהורות'.

כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש – יהיו לו בנים זכרים, שנאמר 'והתקדשתם והייתם קדושים', ונסמך לו 'אשה כי תזריע וילדה זכר'.

*************