
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ד' ניסן תשע"ט
מסכת חולין דף קל"ג
דף קל"ג ע"א
חוטין שבלחי – י"א שאסורים משום דם, וכל כהן שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנה. ואין הלכה כן, שבין אם צולה אותו, ובין אם חותכו ומולחו לקדירה, הדם זב ממנו והוא מותר.
לא יחטוף הכהן מתנות, שנאמר 'ונתן' ולא שיטול מעצמו. ולא יבקש בפה, שנאמר בבני שמואל 'ויטו אחרי הבצע', ששאלו חלקם בפיהם. והצנועים מושכים את ידיהם גם כשנותנים להם בלא בקשה. אביי היה רגיל לחטוף משום חיבוב מצוה, לאחר ששמע הדרשה שלא יחטוף התחיל לבקש בפה, ולאחר מכן חזר וגם לא ביקש בפיו, אבל אם נתנו לו היה נוטל, כיון ששמע שהצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים, לא נטל אלא בערב יו"כ כדי שלא ישתכח הדבר שהוא כהן, שלא היה רגיל לישא כפיו שהיה אנוס מחמת עתים שקבע לתלמידיו.
כהן הרוצה לההנות לתלמיד חכם הדר במקומו שהוא דחוק, יכול לזכות לו מתנותיו קודם שבאו לידו, אם הוא ממכירי כהונה – כלומר שהיה כהן ניכר בעיר, ורוב בני אדם אוהבים אותו ונותנין לו המתנות. ודווקא כשמזכה לו מרצונו, ודווקא לת"ח עני ודחוק, ולא במי שאינו דחוק. רבא ביקש למשמש כהן שיזכה לו מתנות שיקבל בעל הבית כדי לאכול לשון בחרדל, והשמש עשה כן על כרחו שהיה אדם חשוב בביתו של בעל הבית, וגם רבא לא היה דחוק, והקריאו לרב ספרא מן השמים על רבא פסוק זה 'מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע' כלומר שלא ידע להבין טעמו של רב יוסף בדין זה.
כל השונה לתלמיד שאינו הגון – נופל בגיהנם, והוא כזורק אבן למרקוליס.
דף קל"ג ע"ב
המשתתף עם הכהן ועם הגוי פטור מן המתנות. המשתתף עם הכהן צריך לרשום כדי שיבינו למה אינו נותן מתנות. וגם אם הכהן יושב על הקופה, אין מבחינים שיש לו שותפות בה, שמא האמינו בעל הבית. המשתתף עם הגוי, אע"פ שהגוי נמצא בחנות, אם אינו יושב על הקופה, צריך לרשום, שאין מבחינים שיש לו שותפות בה, שמא בא לקנות בשר, ואם הוא יושב על הקופה אין צריך לרשום, שבוודאי יש לו שותפות בה, כי לא יתכן שבעל הבית האמינו, שאין אמונה בעובד כוכבים. וי"א שבכל אופן שנמצא בחנות אין צריך לרשום, שהגוי צועק תדיר למוכר שלא יתנם בכך אלא בכך, והכל יודעים שיש לו חלק בה, אבל בכהן אין מבחינים שהוא שותף, לפי שהוא צנוע וסומך על הטבח.
המוכר פסולי המוקדשין – אותן הנמכרים בתוך הבית, כגון בכור ומעשר, אין צריך לרשום, שהדבר ניכר שאין נמכרין כדרך חולין. ואותן הנמכרים באיטליז, צריך לרשום.
היה כהן או גוי שותף בראש, אפילו אין לו אלא אחד ממאה בראש – פטור מן הלחי, וחייב בשאר. היה שותף ביד, פטור מן הזרוע וחייב בשאר. היה שותף בבני מעיים, פטור מן הקבה וחייב בשאר. לחייא בר רב אפילו שותף באחת מהן פטור מכולן, ונדחו דבריו.
עשרים וארבע מתנות כהונה הן, וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח. כל המקיימן כאילו קיים כללות ופרטות שבתורה, וברית מלח של קרבנות. וכל העובר עליהן, כאילו עובר על כלל ופרט וברית מלח. עשר מהן במקדש, וארבע בירושלים, ועשר בגבולים. עשר במקדש: חטאת, חטאת העוף, אשם ודאי, אשם תלוי, זבחי שלמי צבור, לוג שמן של מצורע, שתי הלחם, לחם הפנים, שירי מנחות, ומנחת העומר. ארבע בירושלים: הבכורה, ביכורים, מורם מן התודה ומאיל נזיר, ועורות קדשים. עשר בגבולים: תרומה, תרומת מעשר, חלה, ראשית הגז, מתנות (זרוע לחיים והקיבה), פדיון הבן, פדיון פטר חמור, שדה אחוזה, שדה חרמים, גזל הגר.
היה כולה של כהן או של גוי, ומכר את הראש לישראל – חייב בלחיים, אע"פ שעיקר הבהמה של כהן.
עובד כוכבים וכהן שמסרו צאנם לישראל לגזוז – פטור מראשית הגז. הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים, אפילו קודם שנגזז – פטור מראשית הגז. וזה חומר בזרוע ובלחיים ובקבה יותר מראשית הגז, שבמתנות אם קנה ישראל את הראש או את היד או בני מעיים קודם שחיטה, חייב במתנה של האבר שקנה.
*************