לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ה' אב תשע"ח
מסכת זבחים דף צ"ה
דף צ"ה ע"א
מעיל שניתז עליו מי חטאת, ויצא חוץ לקלעים, ונטמא – מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו, שאינו יכול לקורעו שנאמר 'לא יקרע'. ואע"פ שהעבין והרכים אין מקבלים טומאה בשלש על שלש אצבעות, אלא בשלשה על שלשה טפחים, והמעיל עב הוא, כשהם מחוברים בבגד שלם חשובים גם בשלש על שלש.
כיבוס של דם חטאת ומראות נגעים צריכים שבעת סממנין השנויים במסכת נדה לענין כתמים – ואם העבירן שלא כסדר ששנויים במשנה, או שהעביר שבעתם כאחד, לא עשה ולא כלום. וצריך לכסכס בכל אחד ואחד שלש פעמים, ולהבליע רוק תפל עם כל אחד ואחד. ואע"פ שאחד מן הסממנים הם מי רגלים ואין מכניסים מי רגלים למקדש, כיון שמבליעם ברוק תפל מותר.
דף צ"ה ע"ב
אחד כלי שבישל בו, ואחד שעירה לתוכו רותח – טעונים מריקה ושטיפה. שנאמר 'אשר תבושל בו'. והסמיך 'ישבר' אצל 'בו', ללמד שכל שנבלע בו, אע"פ שלא נתבשל בו, ישבר.
לת"ק אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה. ולר' שמעון קדשים קלים אין טעונים.
כלי שנתבשל בו קדשים ולא נבלע בו – כגון שתלה שפוד של חטאת לצלאו באויר תנור, נסתפק רמי בר חמא אם צריך שבירה או לא.
תנור של מקדש של מתכת היה – משום שצלו בו שפודי חטאת, ואם היה של חרס יהא טעון שבירה. וגם אם בישול בלא בילוע אינו צריך שבירה, הרי אפו בו שירי מנחות שיש בהם בישול ובילוע. (ולמסקנא (צו.) הטעם משום שאין עושים כלי שרת מחרס ולא משום שבירה, שהרי הסיקו מבפנים).
אין לשין את העיסה בחלב – ואם לש כל הפת כולה אסורה, מפני הרגל עבירה שלא יאכל הפת עם בשר. וכן אין טשין את התנור באליה – ואם טש כל הפת אסורה עד שיסיק את התנור. ולרבה בר אהילי גם אם יסיק את התנור אסור, שכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם. וכן היא שיטת רב לתירוץ ראשון שתנור של חרס שבלע אסור לעולם. ולתירוץ שני מועיל היסק בתנור של חרס לפי שהסיקו מבפנים.
לשיטת רב קדירות של חרס בפסח ישברו – לתירוץ ראשון שאין מועיל שום היסק לכלי חרס. ולתירוץ שני מודה רב בתנור של חרס שאינו צריך שבירה, לפי שהסיקו מבפנים, ורק קדירות ישברו שהסיקן מבחוץ. ואין להכשירם ע"י היסק מבפנים, לפי שחס עליהם שלא ישתברו. וכן רעפים חלולים כמין שפיתת קדירה, שפעמים שטחין אותו ואופין בו לחם, אסור, לפי שהסיקו מבחוץ.
*************