לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ה' כסלו תשע"ט

מסכת מנחות דף צ"ה

דף צ"ה ע"א 

ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, אחד אמר שנפסל לחם הפנים בשעת המסעות, ואחד אמר שאינו נפסל, וביאור שיטתם:

בתחילה פירשו: הפוסל דרש 'כאשר יחנו כן יסעו' – מה בחנייתו נפסל ביוצא אף בנסיעתו נפסל ביוצא, והמכשיר דרש 'ולחם התמיד עליו יהיה'. ו'כאשר יחנו כן יסעו' נדרש להיפך – מה בחנייתו לא נפסל כל זמן שלא יצא ממקומו, כך גם בנסיעתו. והקשו: מה יענה הפוסל על האמור 'ולחם התמיד עליו יהיה'.

רב דימי פירש: במסודר על השולחן לכו"ע לא נפסל, ונחלקו במסולק, הפוסל דרש כנ"ל מ'כאשר יחנו כן יסעו', והמכשיר השיב שיש לדרוש זאת כנ"ל, ודרש 'ונסע אהל מועד' – אף על פי שנסע אהל מועד, והפוסל דרשו לסדר מסע אהל מועד בתוך הדגלים, והמכשיר השיב שזאת ידענו מ'ממחנה הלוים בתוך המחנות'.

הקשו על רב דימי מברייתא: בשעת סילוק מסעות, קדשים נפסלין ביוצא, וזבין ומצורעין משתלחין חוץ למחיצתן, ואין לומר דהיינו כל קדשים מלבד לחם הפנים – דמה נפשך, אם 'ונסע אהל מועד' דוקא הוא (שעדיין אהל מועד הוא) – אפילו קדשים לא יפסלו, ואם לאו דוקא – אפילו לחם הפנים יפסל.

רבין פירש: אין מחלוקת ביניהם, והמכשיר דיבר במסודר הלחם על השולחן, והפוסל דיבר במסולק.

אביי דייק ממה ששנינו בברייתא שהקדשים נפסלים ביוצא בשעת סילוק מחנות – יש סילוק מסעות בלילה אם עלה עמוד הענן בלילה, שאם רק בבוקר סילקו המחנות אין צריך לפסלם משום יוצא, שהרי כבר נפסלו בלינה. אך מהפסוק 'ללכת יומם ולילה' אין ללמוד זאת, שיש לומר דהיינו דווקא שכבר התחילו ללכת ביום המשיכו גם בלילה.

'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש' – לר' אליעזר: רק בשעה שטמאי מתים משתלחים זבים ומצורעים משתלחים, ולכן זבים ומצורעים שדחקו ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה אין לוקים. ולחכמים לעולם הם משתלחים.

מה ששנינו שהטמאים משתלחים חוץ למחנה אף בשעת סילוק מסעות – היינו כחכמים, אבל לר' אליעזר כיון שאין מחנה שכינה קיים ואין טמאי מת משתלחים, אף שאר הטמאים אין משתלחים, וכשיטתו שנינו בברייתא אחרת: הוגללו הפרוכת הותרו הזבין ומצורעין ליכנס לשם.

דף צ"ה ע"ב 

שתי הלחם ולחם הפנים – לת"ק: לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים, ואינן דוחות את השבת. לר' יהודה: כל מעשיהם בפנים. לר' שמעון: לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי.

קושיית רב ששת על דברי ת"ק: אמר לישתן ועריכתן בחוץ – הרי שמידת יבש לא נתקדשה, ואמר שאפייתן בפנים – הרי שנתקדשה. ואמר רבה: הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל. ודחו: שמא עשרון לא מקדש תנור מקדש. אלא כך הקושיה: אמר ואפייתן בפנים – הרי שתנור מקדש, ואמר שאין דוחות את השבת – והלא נפסלין בלינה. ודחה רב אשי: אפייתם בפנים היינו במקום זריזין ולא בעזרה. ודחו את דבריו: שא"כ אין סברא לחלק בין אפייה ללישה ועריכה.

טעמם של ר' יהודה ור' שמעון אם נאפות בפנים או גם בחוץ: בתחילה אמרו שנחלקו בפירוש הפסוק 'והוא דרך חול אף כי היום יקדש' – לר' יהודה: דוד מצאם אופים לחם הפנים בחול, ותמה עליהם איך אופים אתם את לחם הפנים ביום חול, והרי מתקדש הלחם בתנור וייפסל בלינה עד למחר. לר' שמעון: מצאם אופים בשבת, ואמר להם ביום חול יש לכם לאפותו, ואין לחשוש שייפסל בלינה, משום שאין התנור שנאפה בו בחול מקדש אלא השולחן מקדש בסידורו עליו. ודחו: א"א לפרש שמצאם בעת האפיה, שהרי נאמר 'ויתן לו הכהן קודש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה", אלא פירוש הפסוק הוא: לא רק לחם זה שכבר יצא מידי מעילה בהקטרת הבזיכין, מותר לי לאכול, אלא אפילו אם לא היה לכם רק לחם שהיום נסדר על השולחן מותר לי, כי מסוכן היה מחמת שאחזו בולמוס. אלא טעמם של התנאים: כך היתה קבלה ביד כל אחד. וכן משמעות לשונו של ר' שמעון במשנה.

*************