לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ז' שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ח'

דף ח' ע"א 

אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה – אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה, אומר. כגון אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים. ואם בא לומר אחר תפלתו, אפילו כסדר יום הכיפורים אומר.

ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: א. קלנדא, והוא ח' ימים רצופים של איד לאחר תקופה. ב. סטרנורא – ח' ימים של איד קודם תקופה. ג. קרטיסים – יום שתפסה בו רומי מלכות (ראה ע"ב). ד. יום גנוסיא של מלכיהם (מבואר להלן דף י'). ה. יום הולדת המלך. ו. יום המיתה. לרבי מאיר בכל אופן, ולחכמים רק אם יש בה שריפה של כלי תשמישו.

יום תגלחת זקנו ובלוריתו, ויום שעלה בו מן הים, ויום שיצא מבית האסורים, ועובד כוכבים שעשה משתה לבנו – אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד, אבל לפניו ולאחריו מותר. וכן עם אנשים אחרים מותר אפילו אם הם משועבדים לו.

אדם הראשון ראה קודם תקופת טבת שהיום מתמעט והולך – (וגם לסובר בניסן נברא העולם, עדיין לא ראה ימים קטנים כל כך), ישב בתענית שמונה ימים קודם תקופה שמא בגלל חטאו עולם חוזר לתוהו ובוהו וזו מיתה שנקנסה עליו, משראה לאחר תקופה שהיום מאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא, ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשה לשניהם ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים והגויים קבעום לשם ע"ז.

ביום שנברא אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה ישב בתענית ובכה כל הלילה – שמא בגלל חטאו עולם חוזר לתוהו ובוהו וזו מיתה שנקנסה עליו, וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנברא בקומתו. והיתה לו קרן אחת במצחו, שנאמר 'מקרן' (בלא יו"ד).

רומי שעשתה קלנדא – לרבי יהושע בן לוי כל העיירות הסמוכות לה ומשתעבדות לה אסורות, שהם קונים ומביאים לבני רומי להקריב, ולרבי יוחנן אין האיסור אלא לעובדיה.

סטרנליא וקרטסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום שהומלך בו מלך – לפניו אסור ולאחריו מותר.

דף ח' ע"ב 

עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו – אף על פי שאוכלין משלהם ושותים משלהם ושמש שלהם עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר 'וקרא לך ואכלת מזבחו' – משעת קריאה.

וכל שלשים יום שלאחר המשתה – בין אם אמר לו הגוי שעושה את הסעודה מחמת ההילולא, בין אם לא אמר לו, אסור. מכאן ואילך – אם אמר לו מחמת ההילולא אסור, ואם לא אמר לו מותר. וכל זה עד י"ב חודש, אבל לאחר י"ב חודש מותר. ואם אדם חשוב הוא שהגוי שמח בו מאד, אסור. וקודם המשתה אסור משעה שמטילים שעורים בעריבות.

שתי תפיסות תפסה רומי מלכות – אחת בימי קלפטרא מלכתא, ואחת שתפסה בימי יונים, שעשו עמהם ל"ב קרבות ולא יכלו להם, עד ששיתפו את ישראל והתנו עמהם שאם מהם המלכים מישראל המושלים, ואם מהם המושלים מישראל מלכים, ושלחו ליוונים בדין, מרגלית ואבן טובה איזו מהן יעשה בסיס לחבירו, שלחו להם מרגלית לאבן טובה, אבן טובה ונופך, אבן טובה לנופך, נופך וספר תורה, נופך לספר תורה, שלחו להם אם כן ס"ת אצלינו וגברו עליהם. וכ"ו שנים עמדו בנאמנות עם ישראל, שדרשו 'נסעה ונלכה ואלכה לנגדך', מכאן ואילך דרשו 'יעבר נא אדוני לפני עבדו' ונשתעבדו בהם.

מאה ושמנים שנה קודם שנחרב הבית פשטה מלכות רומי הרשעה על ישראל. שמונים שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית, ארבעים שנה עד לא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות ולא דנו דיני נפשות, שנתרבו הרוצחים ואמרו מוטב נגלה שלא יתחייבו, שנאמר 'המקום ההוא' מלמד שהמקום גורם.

אלמלא רבי יהודה בן בבא בטלו דיני קנסות מישראל – שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה על ישראל שהסומך והנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכים בהם יעקרו. הלך וישב בין אושא לשפרעם וסמך חמשה זקנים, רבי מאיר רבי יהודה רבי שמעון רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע. וי"א גם רבי נחמיה. כיון שהכירו בהם אויביהם אמר להם 'רוצו', והוא נשאר לפניהם, ולא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו ככברה.

*************